ויקיפדיה: סמוך, אך בדוק?

ויקיפדיה: סמוך, אך בדוק?

השבוע הזדמן לי לקרוא כתבה של שגיא כהן "ויקיפדיה זה אני" על דוד שי שביצע 192,937 עריכות בויקיפדיה ("ידיעות אחרונות", "ממון", 12.7.2013). עבודתו נמשכת 10 שנים ברציפות, וגם היום דוד שי ממשיך להשקיע את זמנו (כ-3 שעות ביום) בתיקון ועריכה. לעתים הוא כותב את הערך לבדו ולעתים בשיתוף עם מומחה מתחום התוכן.

הכתבה מעמידה בפני הקורא כמה שאלות מהותיות, כמו האם ויקיפדיה פוליטית או ניטרלית, האם יש מקום לפרסום ושיווק בערכי ויקיפדיה, האם ניתן לסמוך על המידע המובא בויקיפדיה אם כל אחד יכול לכתוב ולתקן בה? בראיונו, דוד שי מציין שבעשר שנים חלו שינויים משמעותיים בויקיפדיה ורף המצוינות עלה מאוד, לכן ערכים מסוימים יורדים ואחרים מוצגים כמצוינים ומדגימים כיצד צריך להיראות ערך בויקיפדיה העברית.

אני בוחרת להתמקד בשאלה שתפסה את תודעתי, כיוון שהיא קשורה לעבודתי כאשת חינוך. דוד שי נשאל האם מטריד אותו שתלמיד מסתמך על ויקיפדיה בשיעורי הבית. תשובתו של ויקיפדיסט ותיק הייתה ברורה, ואני מצטטת: "אם מורה שואל שאלות שיש להן תשובות בויקיפדיה, כמו מתי נולד נפוליאון, והתלמיד בדק את זה בויקיפדיה, הוא עשה את העבודה שהוטלה עליו. רוצים שהילד לא יעצור שם? תשאלו שאלות שאין להן תשובות בוויקיפדיה.  אומרים שהתלמידים עושים "קופי-פייסט", אבל אם מורה שואל שאלה שכדי לענות עליה צריך לעשות "קופי-פייסט", הילד עשה את מה שצריך. מערכת החינוך צריכה להבין שהיום קל להגיע למידע, ולשאול את השאלות המתאימות".

תשובתו של דוד שי גרמה לי לחשוב על מה אנחנו, המורים, רוצים מתלמידינו? אנחנו שואפים לפתח לומד עצמאי, שבתפיסה הרווחת מסוגל לאתר מידע דרוש, לעבד אותו ולעשות בו שימוש לצורך מסוים: לקשר אותו למידע אחר, להוכיח בעזרתו טענה כלשהי או להפריך טענה שגויה. במילים אחרות אנחנו רוצים להגיע למצב שהלומד ירכוש ידע, ייעשה בו שימוש ויהיה מסוגל ליישמו. נכון להיום אנו עוסקים מעט מאוד בראייה ביקורתית, בהערכה.

במאמרם משה זילברשטיין ועדה גבע כתבו כי התפתחויות במחקר ההוראה והלמידה בשנים האחרונות והבנת חשיבות הטיפוח של כישורי המטהקוגניציה של הלומד, מעניקות תשומת לב מחודשת ומודגשת לרעיון הלומד בעל ההכוונה העצמית. זאת, משום שכישורי המטהקוגניציה מוגדרים על בסיס המודעות של הלומד לכישוריו ויכולתו להשתמש בידע ובמיומנויות אלה בהתאם לצרכים ולנסיבות המשתנות (.(Haller et.al., 1988

קליברד ,(Kliebard, 1988) המצטט את דיואי, טוען כי הרעיונות של החינוך הפרוגרסיבי, כגון

הרעיון של פיתוח אישיותו האינטלקטואלית והריגושית של הלומד לקראת אוטונומיה

ועצמאות, הם רעיונות המתקבלים על דעת המחנכים והנקלטים עד מהרה כרעיונות שראוי

לדבר בזכותם. ברם, לדעתו,  רעיונות אלה נותרים בגדר " רטוריקה"  בלבד, ואין הם מתממשים

בבתי הספר המסורתיים, כי המבנה והאקלים הארגוני בבתי הספר האלה הוא אנטגוניסטי

לקליטתם. תכניות הלימודים בבתי הספר המסורתיים בנויות על ניסוח מטרות ותכנים

הניתנים להגדרה ברורה והמאפשרים מדידת הישגים אצל התלמידים. לעומת זאת, מטרות

ותוכני חינוך שאינם ניתנים להגדרה אופרטיבית ברורה ואינם ניתנים למדידות וכימותים

בקלות, קשים ליישום בתהליך החינוך.

מאוד התחברתי לטענות אלה. גם אנחנו, תלמידי תואר שני, תוצרים של מערכת חינוך מסורתית. כאשר התבקשתי להעריך ערך מסוים מתוך ויקיפדיה, תקפו אותי שאלות רבות: מה לבחור? למה להתייחס בהערכתי? כיצד לנסח? האם כתיבתי מספיק ברורה, כיצד לבחון זאת, מי יכול לקרוא את מה שכתבתי לפני שאגיש? התחלתי לחשוב איזה פלח מתוך הוראתי אני מקדישה לפיתוח לומד עצמאי וכעל מכוונות עצמית, עד כמה זה באמת מתאפשר במסגרת עכשווית. אין לי ספק, שאם אנחנו רוצים ליצור חברה חושבת ומתקדמת, עלינו לשנות את מטרות החינוך ממדידת הישגים ותפוקות למשהו אחר.

למעוניינים להעמיק – מאמרם של משה זילברשטיין ועדה גבע על פיתוח תלמיד בעל מכוונות עצמית:

http://meyda.education.gov.il/files/Tochniyot_Limudim/HalachaVemase/MechkareHaaracha/TipuachLomed.pdf

טכנולוגיה בשירות למידה חברתית

ברשומה זאת אני רוצה להציג תובנה נוספת הודות לטכנולוגיה בשירות הלמידה. השנה חינכתי כתה ד', כתה נחמדה, עם יותר בנים מאשר בנות. במהלך השנה השתדלתי לפתח בתלמידיי יוזמה אישית, לעודד יצירתיות ואכפתיות. ככל שהזמן עבר וסיום השנה קרב ובא, העסיקה אותי המחשבה על מסיבת הסיום. שוחחנו בכתה, ילדים הציגו רעיונות. רעיון של מופע ריקודים, היה מוסכם על כולם.

חשוב לציין, שאיני חזקה בתחום המחול. אמרתי לתלמידים שאני סומכת עליהם ונותנת להם דרור לתכנן ולהכין את המופע. בשבוע של מסיבת הסיום ביקשתי להציג את הריקודים שכתתי הכינה. לתדהמתי ראיתי ריקוד משותף של בנות ובנים, ריקוד מתואם ומלוטש. לא הסתרתי את פליאתי וביקשתי מהילדים לספר לי כיצד הצליחו להגיע לתוצאה כזאת.

התברר שחלק מתלמידיי השתמשו באחד ממשחקי   Wii  , לימוד ריקודים. הם גילו שאותם ריקודים קיימים גם ביוטיוב. תלמידיי העבירו בסקייפ את הקישור לסרטונים ביוטיוב מאחד לשני, עודדו להשתמש בהם ולשנן את התנועות. לבסוף הם תרגלו את הריקוד ביחד בכתה בעזרת המקרן.

לאמיתו של דבר, היה לי די מוזר לראות אחידות כזאת, והתפלאתי: איך זה שבנים לא מתביישים להופיע? הרהרתי בשאלה זאת זמן מה, אך בשלב מסוים הגעתי לתובנה שהבטחתי לחלוק איתכם. בסמסטר הקודם למדנו קורס "למידה וחשיבה" עם ד''ר ירדן קדר , בו הוצגו תאוריות למידה שונות.

על פי דר' אורית כהן ודנה פרידמן (מטח, תאוריית הלמידה החברתית) התנהגות של אדם החוזרת על התנהגות הזולת היא חיקוי. החיקוי נמצא בתחומים רבים של חיינו: לבוש, דיבור, התנהגות באירועים מיוחדים ובסוגי מיומנויות שונים (מוטוריות, רגשיות, קוגנטיביות ועוד). אם כן, החיקוי אינו ייחודי לגיל הרך, אלא מאפיין גם בוגרים. תיאוריית הלמידה החברתית, שפיתח  אלברט בנדורה, עוסקת בתהליך החיקוי. למידה חברתית מתקיימת בתנאים הבאים: חל שינוי בהתנהגות, השינוי הוא קבוע, השינוי נובע מהתנסות. הזולת שעל התנהגותו אנו חוזרים נקרא: מודל לחיקוי או דגם. כיצד תהליך למידה זה מתרחש? ומתי ניטה לחקות את הזולת?

שלבי החיקוי:

א. קשב - הפרט שם לב להתנהגות של מודל החיקוי (הדגם). 

ב. הצפנת ההתנהגות ותוצאותיה -  הפרט מכניס לזיכרונו שלב אחר שלב את ההתנהגות של מודל החיקוי (הצפנה). במקביל הפרט מצפין את התגמולים שמודל החיקוי קיבל (חיזוק חיובי / שלילי או עונש). 

ג. הנעה -  לאחר שהפרט צפה במודל החיקוי מקבל את החיזוקים, הוא מניח שאם הוא יבצע את ההתנהגות הזאת יקבל גם הוא חיזוקים כמו המודל (חיזוק נצפה). 

ד. ביצוע -  בשלב זה, לאחר שהפרט החליט שכדאי לו לבצע את ההתנהגות של מודל החיקוי הוא מוציא אותה אל הפועל שלב אחר שלב, כמו שפעל המודל.

היום המודל לחיקוי הוא כוכבי ערוץ הילדים, משתתפי פסטיגלים ומופעי ריאליטי, ביניהם יש בנים ובנות כאחד. זה הבהיר לי את העובדה שילדי כתתי הרגישו בנוח להכין מופע של שני המינים. הפצת סרטוני התרגול  הקלה על שני השלבים הראשונים. העידוד של חברי הכתה סייע לשלב השלישי. חיזוקים חיוביים שנתנו חברי הכתה זה לזה, קידמו עוד יותר את המוכנות של כל התלמידים לבצע את המופע. הריקוד שלהם היה כה מוצלח שנבחר להשתתף במופע של "כשרונות צעירים" מול כל קהל בית הספר.

הייתי גאה מאוד בתלמידיי, שהשכילו לנצל את יכולותיהם. אני מקווה שישמרו את ה"ביחד" ויעבירו אותו לתחומי למידה נוספים בהדרכתי (מתמטיקה, למשל:)

כך הבנתי שטכנולוגיה עשוייה לקדם גם את הלמידה החברתית.

אם תרצו לדעת יותר על הנושא להלן הקישור

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13577

קרובים רחוקים

ברשומה זאת ברצוני להתייחס ליתרונות של התפתחות טכנולוגית, שבאים לידי ביטוי במצב של "קרובים רחוקים". כבר כתבתי שבחופשת פסח ארחתי את אחי עם משפחתו. אחי הוא מוסיקאי, המנגן על ויאולה. בביקור שלו  בישראל הוא סיפר לי על רביעיית מוסיקאים, הנקראת " New Russian quartet" שאיתם הוא מופיע. הוא התגאה בקונצרטים שלהם המתקיימים לא רק במוסקבה אלא גם בחו''ל ועל כמות האנשים שמגיעים לשמוע אותם. אמרתי שאני ממש חולמת לשמוע אותם וחבל שזה לא התאפשר. כך הסתיימה השיחה אז, בתחילת אפריל.

בתחילת מאי אחי פרסם הודעה בפייסבוק, שכמובן הופיעה מיידית אצלי באייפון. בהודעה נאמר כי בשעה 20:00 יהיה שידור ישיר של קונצרט הרביעיה עם ציון תחנת הרדיו ותדר השידור. שמחתי מאוד.

אחרי יום עבודה מפרך ומשמרת שנייה במטבח עשיתי את כל ההכנות להאזנה מושלמת: סידרתי את המיטה והכריות, הנחתי עוגיות קטנות, דלות קלוריות ומשקה חם על השידה, חיפשתי באייפון את תחנת 
הרדיו "אורפיי" ... להגיד לכם שזה היה תענוג עילאי – זה לא להגיד כלום... התרכזתי במנגינות ענוגות, כאשר גופי רפוי ונינוח והקשבתי למוסיקה של בראמס... הרגשתי בעצמה אדירה שאני נמצאת בקירבת אחי.

הקסם של הרגע לא פג עוד ימים ארוכים. לפתע הבנתי שזה לא שחור-לבן: אפשר להתחבק בחוף הים ואפשר לשלוח חיבוק וירטואלי, אחד לא מבטל את השני. אמי, שמתגוררת במוסקבה רואה כיצד גדלים נכדיה הגדלים בישראל, כי יש ברשותה תוכנת Skype. היא יודעת לעודד אותי כשאני צריכה ולתת עצה נבונה בדיוק בזמן, כי הודעת SMS ממוסקבה מגיעה תוך שנייה. לפני עשרים שנה, כשעליתי לארץ, הייתי נוסעת לדואר בתל אביב כדי לדבר עם אמי בטלפון פעם בשבוע. שלא אספר כמה כסף השיחות עלו!

אני רואה שבעצם, טכנולוגיה חדשה אינה מעלימה את קודמתה, אלא מגמדת אותה (זמנית לפחות) ולעיתים אף מחייה אותה (למשל: הפקת סרט המבוסס על ספר, אפקטים מיוחדים בקולנוע בעזרת המחשב וכו').

כיום אנו נמצאים ב"תקופת השילוב" (Integrated Age), או גלובליות: מאז המצאת הטלוויזיה, המחשב והאינטרנט וטכנולוגיות נוספות הגיעה התפתחות התקשורת לרמה של רוויה מסוימת, וטכנולוגיות חדשות לא מצליחות לפרוץ קדימה. כתוצאה מכך, מתחילות להיווצר טכנולוגיות משנה - כאלה המבוססות על טכנולוגיות קיימות ועל שילובים ביניהן (אינטגרציה, שיפורים ופיתוחים) תופעה המלמדת על התמסדות הטכנולוגיה והטמעתה. לדוגמא, במקרה שלי, רדיו בתוך אייפון, וידאו קונפרנס (מפגשי וידאו) בסקייפ ...

לקוח מתוך התפתחות אמצעי התקשורת על ציר הזמן , יתרונות וחסרונות מרכזיים

שולחת לכם ד"ש וירטואלית...

נ.ב. איפה אחי בתמונה?:)