הבוגר הרצוי מול הבוגר המצוי
יחד
עם חברותיי לקורס "קוריקולום
למידה והוראה – מתיאוריה למעשה" של ד''ר מסרי-חרזאללה
אסמהאן, התעסקנו בכתיבת עבודה שבחנה תכנית לימודים מסוימת ביחס לחינוך ישן, חינוך
חדש וקהילת למידה. רצינו לבדוק כיצד מטרות התכנית תואמות את רוח הזמן. האם בוגרינו
יהיו מסוגלים לעמוד באתגרים של המאה העשרים ואחת? מצאתי את עצמי די מבולבלת: יש כל
כך הרבה אתגרים, לְמה אנחנו בעצם מכינים את תלמידינו? מה אנשי החינוך המובילים
רואים כהכרחי ונחוץ ביותר?
בגליון
חודש פברואר של "הד החינוך" התפרסם מאמרו של דר' עוזי מלמד, המנהל
האקדמי של התכנית הלאומית לתקשוב החינוך, שלדעתי, עשה סדר וסיפק תשובות לשרשרת
שאלות שרדפו אותי. אני חושבת שמידע זה עשוי להוות חומר חיוני למחשבה עבור אנשי
חינוך ואקדמיה העוסקים בתכנון הוראה ובהוראה בפועל, לכן חשוב לי לשתף.
פרופ'
אנדראס שלייכר, מנהל המחלקה להערכת תלמידים בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) ומי שמכונה "שר החינוך של העולם", סבור כי מיומנויות
המאה העשרים ואחת "הן היכולות הדרושות לאדם כדי להשתלב בהצלחה בסביבה
החברתית, בתרבות המשתנה ובמערכת הכלכלית הגלובלית של המאה העשרים ואחת... צעירים
זקוקים ליכולות של חשיבה אנליטית ואינטראקטיבית, למידה והתפתחות, שימוש יצירתי
בידע והסתגלות למציאות חדשה". ((Shleicher,
2010
הגדרה
כללית זאת מוצאת פירוט במודלים רבים, שהמצוטט ביותר כיום הוא המודל "השותפות
למען מיומנויות המאה עשרים ואחת" (Partnership
for 21s Century Skills).
המודל
כולל את המיומנויות שיש לפתח בתלמידים במאה העשרים ואחת והתייחסות למערכות התומכות
בפיתוח המיומנויות הללו. להלן מספר מיומנויות המוצגות במודל:
מיומנויות
לימוד והמצאה: יצירתיות
וכושר המצאה; חשיבה יצירתית; חשיבה יצירתית עם אחרים; חשיבה ביקורתית; חשיבה מערכתית;
ביצוע שיפוטים וקבלת החלטות; תקשורת טובה עם אחרים.
מיומנויות
מידע, תקשורת וטכנולוגיה: אוריינות מידע: נגישות למידע ויכולת להעריך
אותו; שימוש מדויק במידע; שימוש יצירתי במידע; ניהול מידע ממקורות רבים. אוריינות
תקשורת: ניתוח מדיה; ייצור מוצרי מדיה. איריינות טכנולוגית: שימוש יעיל ויצירתי
בכלים טכנולוגייים.
מיומנויות
חיים וקריירה: כושר הסתגלות למצבים חדשים; גמישות ופתיחות
בחשיבה ובהתנהגות; יוזמה והכוונה עצמית; ניהול יעיל של יעדים וזמן; למידה
ועבודה עצמאיות, כישורים חברתיים ובין-תרבותיים; יכולת לפעול עם קבוצות
מגוונות; אחריות ומנהיגות.
מיומנויות
ליבה ונושאים של המאה העשרים ואחת: התמצאות בנושאים החיוניים למאה העשרים ואחת
ומודעות לנעשה בעולם; שליטה באנגלית ובשפות שימושיות אחרות; התמצאות במדעי הטבע,
באמנות, בהיסטוריה, באזרחות. אוריינות כלכלית ופיננסית; אוריינות אזרחית וסביבתית.
(מלמד, 2013)
דר'
מלמד טוען שמערכת החינוך יכולה לאמץ את המודל בתנאי שתצליח להתגבר על מספר
מכשולים:
א. להפסיק את השימוש במושג "מיומנויות"
ולבחור במושג "כישורים". קיים שוני מהותי בין מיומנויות
לכישורים: הקנייה של מיומנות מבוססת על הדגמה של המורה ועל חיקוי ותרגול של
התלמיד. פיתוח כישורים מורכב בהרבה מהקניית מיומנויות. השימוש במונח מיומנויות
גורם לאנשי חינוך לנקוט בדרכים שמרניות המנטרלות את האפקטיביות של המיומנויות
המבוקשות.
ב. נדרש מאנשי חינוך להפעיל פרשנות רחבה במקום צרה
ופדגוגיות חדשניות במקום פדגוגיות חדשות. הכוונה לשיטות הוראה שפותחו בעבר, נזנחו
ועתה יש צורך לחדשן. כשאומרים פדגוגיות חדשות מתכוונים בדרך כלל להוראה עתירת
אמצעי תקשוב. פדגוגיות חדשניות אינן תלויות בטכנולוגיה החדשה, אם כי טכנולוגיה
כזאת עשוייה לסייע להן.
ג. פשטות במקום סיבוך: יש צורך להמעיט בעומס
הפריטים הנמצאים ברשימות של מיומנויות/כישורים.
לדבריו
של המחבר, מערכת החינוך אימצה שניים מתוך רשימת הכישורים: פיתוח חשיבה גבוהה
ומידענות – יכולת לאתר מידע בהתאם לצורך, להעריך את טיבו, לעבדו, להסיק ממנו
מסקנות ולהציגן באופן בהיר.
הייתי
רוצה לומר שאכן, אימצנו שני כישורים, אך בעיניי המצב מורכב הרבה יותר: יש הבדלים
עצומים באימוץ כישורים אלה בשכבות אוכלוסייה שונות בבתי ספר שונים. כיצד לצמצם את
הפערים בצורה מיטבית? סוגייה זאת תעסיק אותי עוד זמן רב מאוד...
רשומה
זאת מבוססת על מאמרו של מלמד, ע. (2013) כישורי המאה העשרים ואחת: מכשולים
ביישום, הד החינוך, פברואר 2013
