למידה שיתופית – לגמרי לא נדוש!

לפני חנוכה ניתנה לי ההזדמנות לתת לתלמידים שלי להתנסות בלמידה שיתופית. קראתי בפייסבוק בקבוצה של בוגרי מגמת התקשוב (איזה כיף שאישרו לי חברות בקבוצה עוד לפני שסיימתי את לימודיי) שבית ספר בלוד מחפש בית ספר שותף ללמידה בנושא  השנתי "האחר הוא אני".

הצטרפנו לפרויקט של למידה שיתופית מקוונת. ההתנסות נראתה לי מעניינת, אך החלטתי קודם כל לברר לעצמי מהי למידה שיתופית מקוונת ואיך יוצרים אותה?

קודם כל הייתי חייבת לחזור למקורות ולחדד מהי למידה שיתופית:

למידה אקטיבית המשקפת את האינטראקציה בין הלומדים כחלק מתהליך הלמידה.

בלמידה שיתופית כל לומד: צופה בלומדים אחרים, בונה ומביע באופן אקטיבי את הידע שלו.

לצד הביטוי האקטיבי קיימת גם צפייה פאסיבית בלומד שמביע את עצמו, דבר הגורם להעמקה והבנה של הצופה. המשוב האישי ושל קהל המאזינים מאפשר ללומד להתכוון ולשכלל את הידע המועבד אצלו.

קיימים כמה סוגים של למידה שיתופית:

  Collaboration- זהו שיתוף בתהליך- הוא כרוך בהתאגדות מתוך הנחה ששיתוף הפעולה יכול לתרום לתהליך עצמו ולא רק לתוצר.
 Cooperation- זהו תהליך המכוון לתוצר משותף- הוא כרוך בשיתוף פעולה תוך חלוקת תפקידים בה כל אחד תורם את חלקו במאמץ להשיג מטרה משותפת.
Sharing- שיתוף בידע/מידע.  זהו תהליך שבו הידע שנוצר ע"י יחיד או קבוצה, אשר מוותר על ניכוס התוצר לעצמו ומעניקו לכלל.   

      למידה שיתופית מקוונת:

             למידת עמיתים– Peer Learning  - שיתוף הלומדים בתהליך ההוראה דרך הרשת.
                   למידה שיתופית – Collaborative Learning

◦         עבודה משותפת על אותה משימה דרך הרשת.

◦         שיתוף פעולה תוך עבודה על משימות שונות.

                   רשת האינטרנט כסביבת למידה שיתופית.        

                                           (עפ"י ד"ר רפי דודזון - המכללה לחינוך ע"ש קיי, באר שבע)

כלים טכנולוגיים המאפשרים למידה שיתופית מקוונת:

        פורום – קבוצת דיון

        דואר אלקטרוני

        למידה שיתופית בסביבת וויקי (wiki)

        בלוגים

        כתיבה במסמך משותף - Google docs

        שיתוף באתר – Google sites

מאחר והבנתי טוב יותר את הרקע התאורטי, הרעיון להתנסות קסם לי עוד יותר. הרי אנחנו פועלים השנה סביב נושא "האחר הוא אני". הבנתי שיש לנו הזדמנות לחוות את הנושא באופן ייחודי. יצרתי קשר עם המורה מבית הספר השני. 
בעזרת היישום padlet, יצרתי  דף היכרות משותף . הילדים כתבו על עצמם, הוסיפו תמונה (מי שרצה) וכל יום נכנסו וקראו על ילדים אחרים. לאחר מכן, יצרנו מצגת על מנהגים ומתכונים משפחתיים לחנוכה. 
כמובן, שגם לפני וגם במהלך העבודה שמנו דגש על אתיקה וחוקי כתיבה מכבדת. היו הרבה שאלות איך עובדים ביחד: משנים לאחר או לא? מוסיפים, מגיבים, מה עושים בכלל? התלמידים מאוד נהנו לראות את התוצרים המשותפים. בהמשך, היינו צריכות ליצור שיחה משותפת, אך לא הספקנו....

חווה קדם, מדריכת אשכול בתוכנית תקשוב מחוז מרכז, למרות שלא מלאנו את המשוב, רציתי לומר לך תודה. על הארגון, על ההזדמנות להיות חלק ולהראות לתלמידים שלי למידה אחרת, מעניינת ומשמעותית.

מקורות : עקרונות ואמצעים ללמידה שיתופית מקוונת, מצגת מרכז הדרכה מחוזי לתקשוב

חידושים טכנולוגיים – למידה חוצה ארצות

השבוע השתתפתי בכנס "מסע החדשנות החינוכי" שהתקיים בחולון בנושא "שימוש בפלאפונים בלמידה משמעתית". נחשפתי לאפליקצייה נפלאה ליצירת שאלונים שנקראת
 ,M. Socrative היוצרת שאלונים/בחנים משולבי סמרטפון, עם "משחק חלל" (תחרות בה כל אחד עונה על שאלות, ומקבל "חללית" על המסך בה הוא שולט על ידי תשובה נכונה, ומהירות התשובה).

המנצח- בעל הידע הרב ביותר, והמהיר ביותר…

המשחק מרתק מאוד את התלמידים, וניתן לשלב בו שאלות מכל תחום בעברית. 
הינה סרטון קצר :

מאוד התרשמתי, גיליתי שמעלותיה של האפליקציה מאפשרות יצירת שאלון בכל תחום. בנוסף, בסיום כל שאלה ניתן לצפות בתשובות התלמידים יחד איתם. חשבתי כיצד אוכל לנצל את האפליקציה לטובת התלמידים שלי בבית ספר יסודי? יותר נכון, כבר השבוע מצאתי את עצמי בונה, מחברת ומביאה לכיתתי דרך חדשה ללמידה. אנחנו עוסקים בנושא של האקלים הבית ספרי. חשבתי שזאת הזדמנות נהדרת להתנסות ולהשתמש באפליקציה.

יצרתי שאלון אקלים, שתפקידו לשקף את תפיסות התלמידים בנוגע לנושא. הבנתי שאוכל  להבהיר מושגים ולחדד את הבנתם של תלמידיי בצורה נוחה ומוחשית. במעבדת המחשבים הבית ספרית לא תמיד יש מספיק מקומות לכולם. ביקשתי מתלמידיי להוציא את הסמארטפונים מהתיקים. אין צורך לציין שהתלהבותם הגיעה לרמות שקשה לתאר. הפלאפונים הפכו מהפרעה ליתרון.

אחת התלמידות שלי בילתה עם משפחתה באמסטרדם הרחוקה, אך בזכות הסמארטפונים אנחנו שומרות על הקשר. הילדה שלחה לי הודעה בווטסאפ. שאלתי אותה האם היא רוצה להשתתף בשאלון. היא הסכימה וכל מה נשאר לי לעשות, זה לפתוח את השאלון. קיבלתי את התוצאות תוך מספר דקות. אחרי זה המשכנו להתכתב בנושא. 

נוכחתי לדעת שהשימוש באפליקצייה מעודד חשיבה מהירה,  מסייע לניתוח והערכה של מצבים, מאפשר בקרה וחשיבה רפלקטיבית וכמובן יוצר עניין ורצון ללמוד.

עוד תוספת להתרשמות והכרות מעמיקה יותר עם האפליקציה:
http://itbabble.com/2012/02/06/socrative-com-a-review-2/

מה שהלהיב כל כך את התלמידים ואת המורה רק ייטיב עם הלמידה!

התנסות מעשית

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה חינוכית קצת יוצאת דופן...

אני מלמדת בבית ספר שבו אוכלוסיה רב תרבותית. תלמידינו זקוקים להמון תמיכה והשקעה, כי יש להם חסכים רציניים מהבית. אנו מפעילים פרוייקטים ייחודיים כדי לעניין את התלמידים ולמשוך אותם ללמידה משמעותית. אנחנו משתדלים, אך התוצאות עדיין רחוקות מאוד מהרצויות. 

במסגרת הקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות"  של ד''ר אתי כוכבי,  התבקשנו לבנות יחידות הוראה בדגש על שימוש בלוח אינטראקטיבי. אני והחברות שלי בנינו מספר יחידות הוראה מובנות בתחום המתמטיקה.

באחת הרשומות הקודמות שלי כבר כתבתי על התרומה של לו''א ללמידה.

חיכיתי לרגע שאוכל להעביר את הנושא שבנינו, "מספרים זוגיים", לתלמידי כיתות א' בבית ספרי.  

בשיעור שילבתי את התכנים של יחידת ההוראה באמצעות לוח אינטראקטיבי. לא ציפיתי להתלהבות ולרמת ההשתתפות שגילו תלמידים בשיעור האינטראקטיבי. זה ריתק את התלמידים המאתגרים, גרם להם להתעניין ולהשתתף.

במהלך השיעור ראיתי כיצד בורקות עיניהם של התלמידים, השיעור היה יעיל, התלמידים שיתפו פעולה, שאלו שאלות והרגשתי כיצד האווירה בשיעור משתנה. שבועות עברו ותלמידי כתה א' ממשיכים לבקש עוד שיעורים עם הלוח.

מצאתי את עצמי מחפשת שעות נוספות ביממה, שבהן אוכל להשקיע בפיתוח יחידות נוספות. מצאתי ששיעורים שאני מפתחת מועברים באופן מיטבי, יותר קשה לי להתחבר לשיעורים שפותחו על ידי אחרים. הסיבה לכך, אולי, שרוב יחידות ההוראה לא מכילות מספיק הנחיות למורים, וכשאתה לא מספיק "בעניין" יש קושי בהעברתו לתלמידים.

שינוי בבריאות בזכות הטכנולוגיה או החברות שלי עם בקבוק

לקראת אולימפיאדת החורף בסוצ'י הרחוקה, התמלאתי בכוונות טובות להכנס לתחרות והחלטתי להשקיע בבריאותי. שתיית מים היתה עבורי פרוצדורה כמעט רפואית מאז ומתמיד. הרגשת צמאון הייתה זרה לי לאורך שנים. במקום לגימות מרעננות העדפתי קרואסון טרי בעל ניחוח משגע, עוגיות חמאה פריכות ושוקולד מריר נמס בפה. ידעתי שאני לא מיטיבה עם עצמי, אך לא הצלחתי להתחבר לבקבוק כמו בינקות. מספר הטפות מוסר של אמי בנושא הזנחה עצמית פושעת, שהפכו לקבועות, גרמו להחלטתי לעשות שינוי.

ראשית, קניתי לי בקבוק יפה והכנסתי לתיק, אך... הבקבוק נשאר בתיק ללא שינוי. כמו כן, גם כמות המים שבו נשארה ללא שינוי. התאכזבתי....

אצלי שינויים וטכנולוגיה הולכים טוב ביחד. חברתי לספסל הלימודים הראתה לי אפליקציה מיוחדת "Water lite", אפליקצייה לשתיית מים. התלהבתי – אפליקציה מאוד ידידותית, עיצוב חזותי פשוט ומעניין בו זמנית, יש אפשרויות בחירה.

מיקמתי את האפליקציה במסך הראשון של דף הבית באייפון וכך בכל פעם שאני פותחת את המכשיר, אני מייד נזכרת כמה שתיתי וכמה נשאר לי עוד לשתות.

גיליתי שבאפליקציה יש מעקב יומי ואפשר לראות גם גרף חודשי. נכנסתי לתחרות עם עצמי. הבוקר שלי התחיל משתיית כוס מים ובהמשך היום הסתובבתי עם בקבוק מים שהתרוקן והתמלא לסירוגין. מאוד רציתי לרצות את האפליקציה ולהגיע להישגים טובים!

בתמונה: הנקודה האדומה מפרידה בין תחילת השימוש שלי (מימין לנקודה) לבין המשך השימוש בחודש החדש (משמאל) ניתן לראות את השינוי המשמעותי.

כשראיתי גרף שבועי ואחוזים הולכים וגדלים של שתיית מים יומית, התמלאתי גאווה ותחושת סיפוק. בשלב מסוים התחלתי להרגיש התמכרות... ככל שהצלחתי לעמוד ביעד שתיית המים היומי בהצלחה גדולה יותר, כך צמחה המוטיבציה שלי להמשיך ולהתמיד ואף קיבלתי גביע על הישגים מיוחדים:

המלצתי על האפליקציה הויזואלית והמזמנת, שמעודדת צריכת מים יומית נכונה לפי משקל לחברתי הקרובה וגרמתי גם לה "להתחבר לבקבוק". השימוש באפליקציה גרם לי לשינוי הרגלים מאוד משמעותי, משוב יעיל ומדויק תרם מאוד ליצירת המוטיבציה. המשמעת העצמית שלי צמחה פלאים (לא שכחתי את הבקבוק בבית ואפילו זכרתי להוציא אותו מהתיק) וחשוב ביותר, בריאותי רק הרוויחה מכל זה.  

אני נתרמתי מהשימוש באפליקציה. הצלחתי לשנות הרגל לא מוצלח של שנים! 

שמעתי שיש אפליקציה של חלי ממן – מזכירה לאכול כל 3 שעות:)

צמיחת הסקרנות

"כל ההתחלות קשות", פתגם ידוע זה משקף את מה שאמרתי לעצמי, כאשר התבשרתי שאחוייב לכתיבת בלוג.

אך הוא אינו משקף מה הרגשתי. הרגשתי פחד, שמפלסיו הגיעו עד אימה. שאני אכתוב?! ראש מתמטי, ריאלי לחלוטין. "אני לא טובה בזה", אמרתי לעצמי מאז לימודיי בבית ספר יסודי, מצד שני אני מחויבת, במאה אחוזים מחויבת...

ברגע שהמודעות ובעיקר מחוייבות השתרשו, החלטתי לכתוב ויהי מה... בהתחלה העסיק אותי חיפוש נושאים. גיליתי שמה שקרוב לעולמי האישי, למשפחתי יוצא בכתיבה בצורה זורמת. הכתיבה בבלוג הזכירה לי נהיגה, הרי אני לא לבד בכביש, יש נהגים אחרים, במקרה שלי קוראים... מה יחשבו על כתיבתי? האם ירצו להמשיך לקרוא? האם יגיבו? כעבור זמן מה התחלתי להרגיש איזה דחף תחרותי – רציתי להביא נושאים שיהיו רלוונטיים לרבים מקוראיי. חשתי את האחריות של כתיבה לקהל, אולי בלתי נראה, אך בהחלט קהל בוגר וביקורתי. זה הלחיץ וקצת הפחיד. בראייה לאחור, אני חושבת שזה היה הרגע שבו נכנסתי למים עמוקים. הרעיונות התחילו לזרום, חלקתי את מחשבותיי והרהוריי בכנות, שאלתי הרבה שאלות. עדיין לא הרגשתי בשלות להביע את דעותיי באופן נחרץ או לתת עצות ומענים לפי השקפותיי. בדיוק בזמן הזה הגיע המשוב של המחצית.

אני יכולה לומר שהמשוב חד משמעית השפיע על אופן כתיבתי במחצית השנייה. לפתע ראיתי שמתייחסים לכתיבה שלי באופן רציני, מבינים ומעריכים את מאמציי ומאמינים כי אני יכולה ומסוגלת לשפר עוד, מסוגלת להגיע למורכבות ולרמות חשיבה גבוהות יותר. והשתדלתי...

 "צמיחת הסקרנות" – כך הייתי מגדירה את כתיבתי במחצית השנייה. במחצית הראשונה ספגתי מידע רב בקורסים מגוונים, נחשפתי לחידושים ולעבודה מעשית מרתקת. רציתי לדעת יותר, להבין יותר וגם רציתי לשתף את כל אלה שיש להם נגיעה לעניין. פעמים רבות ראיתי שעמיתיי לקורס כותבים על אותם נושאים. הרגשתי סוג של אחווה, זה ליווה אותי בעבודה ובמקומות אחרים. החשיבה שלי התרחבה – יכולתי בו-זמנית להתעסק בכמה רעיונות, לפתח אותם ולהגיע למסקנות, ביקרתי בפורומים של אחרים וקראתי הרבה. 

אני יכולה לומר על עצמי שרמת החששות שלי מכתיבה ירדה, אני אפילו נהנית:)

 ובנתיים , גמר חתימה טובה, חופשה נעימה וכתיבת מגירה פורייה...

יצירת אנרגיה מדהימה – איך?

תחילת שנת הלימודים נראת לי כזמן שלא מתנהג לפי החוקים הרגילים... צריך להספיק כל כך הרבה, להתחלק לכל כך הרבה חלקים... ואיכשהו הצלחתי לעשות זאת גם השנה.    לא רק הצלחתי אלא יצאתי עם מחשבות טורדניות שהובילו להופעת רשומה זאת. דוגמה קטנה מהתקופה המטורפת...אתמול,  אחרי סיום העבודה ב-16:00 הייתי צריכה להיות בשעה 19:00 באספת הורים בחטיבת הביניים של בתי בראשל"צ ובשעה  20:30 כבר לקיים אספת הורים להורי כתתי בבת ים. 

כאשר נכנסתי לכתה שבתי אמורה  ללמוד בה, ראיתי קודם כל קופסת גפרורים מלאה בשולחנות וכסאות: קירות חשופים עם שאריות של בריסטולים בלויים עם לוח צלצולים ומערכת שעות,  לוח לבן וטושים... אין מחשב, אין מקרן, אין... שלושים ותשעה  הורים נשאו את עיניהם למחנך החדש, שפתח את השיחה ב"הורים יקרים, תעזרו לי לנטרל את תופעת הניידים. אנחנו לא צריכים את המטרד הזה בכתה..." ואני חשבתי לעצמי "איך תצליח למשוך את תלמידייך ללמידה –  באמצעות קירות חשופים ובריסטולים בלויים? בדיוק יום קודם, קראתי בבלוג של חנן יניב את הרשומה "על סמארטפונים בכיתה והזדמנויות חינוכיות", התחלתי לדמיין למידה אחרת , לכן למען אותו מחנך אני כותבת את הרשומה הזאת...

• מתוך רשומה של חנן יניב, ("על סמארטפונים בכיתה והזדמנויות חינוכיות")

פרופסור לחינוך בסמינר הקיבוצים ובמופת. פדגוג דיגיטלי.

שיעור היסטוריה, כיתה י'. המורה ניצב ליד הלוח, התלמידים יושבים בטורים מולו. המורה מרצה (עם או בלי מצגת שקפים) על מהלך היסטורי בתקופה כזו או אחרת. חלק מהתלמידים מקשיב רוב קשב ורושם במחברתו את עיקרי הדברים. חלק מהתלמידים משוחחים עם חבריהם בכיתה או מחוצה לה באמצעות הודעות טקסט בסמארטפון. חלק אחר של התלמידים מציירים במחברת, חלק מהתלמידים משחקים בסמארטפון או בטבלט. חלק מהתלמידים מצלמים מידי פעם את הלוח, חלק מקליטים את ההרצאה כולה. חלק מהתלמידים גולשים בעוד המורה נותן דוגמאות למקורות אינטרנטיים הקשורים לנושא ההרצאה, חלק מהתלמידים גולשים לאתרים שאין להם שום קשר לנושא הנלמד. כיתה טיפוסית.

תמונת מצב בכיתה דמיונית – ב'

שיעור בהיסטוריה. כיתה י'. התלמידים יושבים בצוותים, לפניהם סמארטפונים וטבלטים. המורה איננו נראה, אך בחינה מדוקדקת יותר של הכיתה מגלה אותו בין התלמידים של אחד הצוותים. התלמידים עסוקים בלתכנן ועידה בינלאומית לטיפול בתהליך היסטורי כמו למשל – ועידה לטיפול בשאלת חלוקת ארץ ישראל בין יהודים לערבים.

חלק מהתלמידים חוקרים ומחפשים מידע, חלק מהתלמידים מארגנים את המידע, חלק מהתלמידים עסוקים בכתיבת מצע לסדר היום של הועידה, חלקם משוחח עם עמיתים או מתייעץ עם מומחים מחוץ לכיתה. חלק יוצאים לצלם מסמכים בספריית בית הספר, חלק מקליטים ראיונות עם תלמידים המשמשים כנציגים של מדינות שונות. חלק מהתלמידים מכינים קמפיין ליצירת לובי שיקדם אינטרסים של הגופים במחלוקת…

חלק מהתלמידים מכינים תכנית של חדשות טלוויזיוניות לסיקור הועידה וחלקם מכינים עיתון מקוון שילווה יתעד וישדר את הועידה בזמן התרחשותה. כיתה טיפוסית מסוג אחר."

הרשומה של חנן יניב כמו המשיכה לי את קו המחשבה אחרי צפייה ביעקב הכט והקשבה לדברי המחנך של בתי. הכט חידד לי מה נחוץ למערכת החינוך, איזה שינוי יהווה תשתית נכונה להתפתחותה המוצלחת , לקפיצת מדרגה. יניב בתורו מראה איך לבצע אותו בפשטות יחסית. אנו, "ברגים" במערכת מתלוננים על מחסור בתקציבים ובצדק. אך מתחת לאף מונח לנו האוצר הבלתי נראה. מה שחסר באמת זה שינוי בתפיסה – במקום החשש שהנייד ישמש ככלי להתעללות במורים, יש לפתח את ההבנה ואמונה ביכולתו של הסמארטפון להפוך לכלי מסייע ומקדם למידה.

את הקדמה הטכנולוגית לא ניתן לעצור, ורוב האוכלוסייה, גם בשכבות הלא חזקות, משקיעה מאמצים רבים, כדי להשיג את החדש והמתקדם יותר. היום קשה למצוא תלמיד ללא נייד. לא עשינו סקרים בבתי הספר מי מחזיק ברשותו טבלט או סמארטפון, כי לרוב אנו נלחמים בשימוש באמצעים אלה. יניב פוקח את עיניי כולנו ומראה כיצד ניתן להפוך את המצב למתואר על ידי יעקב הכט. יצירת קבוצות עניין לפי ייחודיות (מאתרי מידע רלוונטי, מארגני מידע, מפתחי רעיונות, מקשרים ומגשרים ועוד) על בסיס שיתוף פעולה, וזה בעצם החזרת קולקטיביזם לכתה. אין כאן הבלטה של היחיד ותחרותיות, כי התוצאה הסופית, ההצלחה, תלויה בעבודה שיתופית של כולם. המורה הוא/היא חלק מ...

אנו רק צריכים להפסיק לפחד שתלמידינו יתעסקו בעזרת אמצעיים דיגיטאליים בתחומים אחרים. עלינו להטעין אותם באותה אנרגיה מדהימה של הנבחרת, של מוטיבציה ליצור משהו משותף ומשמעותי, חדש ומרגש, כי כולנו יחד כח טוב יותר. וזאת עבודה הכי קשה, כי צריך לצאת מהפרדיגמה שהמורה הוא יודע כל ולקבל את תחומי עניין של התלמידים, להתחבר אליהם וליצור יחד את המשהו שיהיה קרוב לעולמם, משמעותי וערכי בו זמנית.

טכנולוגיה מלהיבה ומאפשרת למידה שיתופית וחוויתית, גישה חינוכית נכונה יוצרת בשילוב אותה טכנולוגיה אנרגיה לימודית מדהימה. אותה כתה עם קירות בחשופים ובריסטולים בלויים יכולה לקבל אין ספור גוונים, כאשר לא נסתפק בלוח לבן וטוש שחור ולא נפחד להכנס לתחום החדש של סמארטפון ככלי למידה מסייע. בעיניי הסוד טמון באמונתנו שתלמידים רוצים ללמוד ולהתפתח, צריך רק לאפשר זאת בצורה שונה, כי אנו חיים במציאות משתנה ומתחדשת.  

כתת הרשת – יצירת אנרגיה מדהימה

לפני כשנתיים בין קבוצת חבריי התפתחה שיחה על בחירת מקצוע. כל אחד התיחס למקצועו, היו כאלה שהתלבטו אם ישארו באותו עיסוק עוד שנים מעטות, ולא מתוך מניעים כלכליים. אני חשבתי לעצמי איך אפשר לחשוב על משהו אחר חוץ מחינוך?! אני מבינה מדוע לא נמאס לי,  בעיסוקינו אין עצירה. גם אם נדמה לי שלעתים אני דורכת במקום והתלמידים תקועים, זאת תחושה זמנית, שעוברת מיד כאשר רעיון חדש מסייע לי להבין כיצד לפעול. הסוד של רצוני להמשיך הוא בהתחדשות מתמדת, בזרימת מידע, באתגרים שלא נותנים מנוח, באחווה בין מורים לתלמידים ולהיפך.  במילים אחרות אין לי רגע דל.

כל זה עלה בתודעתי, כאשר צפיתי בסרטון  שבו מראיינים את יעקב הכט. יעקב הכט (נולד ב-1958) הוא מחנך ויזם ישראלי, מייסד זרם החינוך הדמוקרטי ופעיל בולט בתחום זה בעולם. כיום עומד בראש ארגון ערי חינוך. 

הסרטון הזה די טלטל אותי. יעקב הכט מדבר על כתת רשת. כתה שבה, ראשית, מזהים את נקודות החוזק של כל התלמידים ושנית, יוצרים ערבות הדדית להצלחה של כל חברי הכתה. במקום תחרותיות נצחית שמורידה שאולה רבים וטובים, מקימים קבוצת למידה תומכת שבה כל תלמיד יכול לתרום מעצמו, לפתח עוד יותר את החוזקות ולחזק את התחומים הפחות מוצלחים. הכט מדמה את האנרגיות בכתה כזאת לאנרגיות של קבוצת כדורגל, אין פלא.

כל אדם רוצה להרגיש שייך ויעיל. כיום יושבים בכתה רגילה תלמידים עם הרגשה של אפסיות. ציוניהם מתחת לממוצע או גרוע מזה. התלמידים החזקים באותו תחום לרוב "יורדים" על החלשים או במקרה הטוב לא מתייחסים אליהם. למה ניתן לצפות מתלמיד /ה שהרגשתו/ה "אני לא שווה כלום"? המצב הזה נמשך שנים. ברור לי שזה לא המצב שאליו אנחנו, אנשי החינוך, מיחלים.

לאחר שצפיתי והאזנתי להכט, התחדד לי עוד יותר שתרבות האינדיבידואליזם, שהתפתחה בעידן הפוסט-מודרני, היא תרבות שמובילה לאסון חברתי. אם כבר לדבר על תפקיד בית הספר כיום, בעיניי משמעותו להוביל להחייאה ולהחזרה של תרבות הקולקטיב, אחוות הקבוצה. אם נשכיל לראות את קשת החוזקות שקיימת בקבוצה וליצור חיבורים מועילים, נצליח לטפח אדם שיוכל לפרוח בעידן של "גל הידע". הכט מדגיש שיכולת למצוא את הייחודיות שבך ולדעת לממש אותה על-ידי קשר עם האחרים, זאת המטרה האמיתית שמערכת החינוך צריכה לשאוף להשיג.

לא, מורה אמיתי לא ירגיש שנמאס לו, כי הוא נטען מאנרגיה של הקבוצה, קבוצת עמיתים, קבוצת תלמידים, ונותן בחזרה כדי להטעין אחרים...

ומה איתכם? מוכנים לנסות?

כיתה הפוכה

השנה, במסגרת הלימודים שלי לתואר שני, בסמסטר הראשון בקורס "תקשוב ולמידה" עם גב'  נעמי פורת וד''ר גילה קורץ  ויותר מאוחר בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" עם  ד''ר אתי כוכבי נחשפתי לראשונה למושג חדש , מסקרן ומעניין – "כתה הפוכה". מדובר בשיטת לימוד חדשנית, שבה תלמידים מקבלים משימות צפייה לבית. במהלך הצפייה תלמידים לומדים את הנושא/חומר לימוד ועשויים להגיע לכתה מוכנים יותר לדיון ותרגול.

הרעיון נשמע נהדר, מותאם לרוח התקופה ומשלב כלים שתלמידים אוהבים ומעדיפים. מהנסיונות הלא רבים שנעשו בארץ ניתן לראות, כי קיימות עמימות והסתייגויות בקרב אנשי חינוך. ישנו חשש די גדול כי "כתה הפוכה" אינה מתאימה לתלמידי ישראל. כן, קיימים מכשולים שעלולים לפגוע בלמידה בעת שימוש בשיטת "כתה הפוכה". ראשית, כל התלמידים צריכים תשתית טכנולוגית מתאימה בביתם ושליטה בכלים הנדרשים. שנית, יש צורך ליצור מוטיבציה גבוהה להתייחסות רצינית לביצוע צפייה עצמאית. יחד עם זאת, ישנם יתרונות בולטים: יצירת עניין, המחשת נושא, זמינות ולמידה שיתופית.

לדעתי, אביב צמח במאמרו "כתה הפוכה - ממצאי למידה משותפת" מציג תובנות חשובות ונכונות. בעיניי, התובנה המשמעותית ביותר היא שיש צורך בהתאמה תרבותית של "הכתה ההפוכה" לישראל.

למי שמעוניין לדעת יותר על התנסות בפועל של אביב צמח, ניתן לקרוא בבלוג שלו.  

אין ספק שיש שוני מהותי בהכנסת שיטה של ה"כתה הפוכה" בשכבות גיל שונות. תלמידי בית ספר יסודי שנמצאים בשלב רכישת קריאה וכתיבה יתקשו עדיין בחיפוש עצמי ברשת, ולעתים קרובות לא יהיה להם קל להתמצא בחומר המוצג. לעומת זאת תלמידי חטיבות ביניים ותיכונים עשויים להפיק תועלת רבה משיעורים אלה, בתנאי שהם מבינים את החשיבות של דיון ותרגול ויקחו אחריות על צפייה עצמאית לפני השיעור.

אישית, אני לא בטוחה  ש"הפיכה"  תוביל לתוצאות חיוביות בקרב ילדים צעירים. הגזמות וקיצוניות אף פעם לא הצליחו להשיג תוצאה מיטבית. לא פעם שלחתי את תלמידי הביתה עם בקשה להתייחס למצגת או ספר או סרטון והדבר , לצערי, לא הצליח. יחד עם זאת, אני חושבת של"כיתה הפוכה" בהחלט יש מקום בהוראה. חשוב שזה יהיה במינון המתאים וכאשר נעשו פעולות הכנה, הסבר והתאמה לאוכלוסיות תלמידים שונות.

אני אמשיך לנסות...

למי שמעוניין להרחיב עוד את ידיעותיו בנושא מצורפים קישורים נוספים.

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=4073

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3594904,00.html

http://www.ted.com/talks/salman_khan_let_s_use_video_to_reinvent_education.html

ספרי לימוד דיגיטליים

במחצית השנייה של אוגוסט, בתוכניות טלוויזיה שונות, עבר כחוט השני הנושא של ספרי לימוד בבתי הספר: כמה שזה יקר, כמה שזה כבד, כמה זה מקומם שמחליפים ספר כל שנה או שנתיים. כל מילה שנאמרה נכונה מהשנייה. הנושא של ספרים דיגיטליים כמעט ולא עלה, למרות שמשרד החינוך מקדיש לנושא זה מחשבה רבה ומשאבים לא מעטים.

כך חוזר מנכ"ל מציין שמשרד החינוך מתכוון במהלך חמש שנים הבאות לעבור לשימוש בספרים דיגיטליים בכל מערכת החינוך.

יוזמה מבורכת, אך לא ברור אם ישימה ובטוחה כל כך. במידה והמתוכנן יצא לפועל – מה הלאה?!

שינוי כזה מחייב הצטיידות בתי הספר באמצעים טכנולוגיים – מקרנים, מחשבים נייחים וניידים, התאמת מערכת החינוך למאה העשרים ואחת...

מדוע ציינתי את כל אלה? מיד אסביר. כיום אנחנו נמצאים בכתה הטרוגנית, לרוב מונה בין 32 ל-40 תלמידים, כאשר חלקם – עם התאמות לימודיות כאלה ואחרות בעקבות קשיי למידה וחלקם תלמידי שילוב, בעלי לקויות למידה. שתי קבוצות אלה זקוקות להוראה מותאמת, לעתים פרטנית ויחידנית. כל זה אומר שבכתה רגילה טיפוסית קיימות לפחות 3 רמות. בפועל תלמידים אלה לומדים בספרים שונים, חלקם מקבלים תיווך והקראה.

כיצד יתקיים שיעור עם ספרים דיגיטליים בכתה כזאת? לכל תלמיד מחשב ולמורה עמדת שליטה? מקרן לכולם או לקבוצה? נושא הפדגוגיה ושיטות ההוראה  בעזרת הספרים הדיגיטליים עדיין בחיתולים.

מצגת המזכירות הפדגוגית, אגף ספרי לימוד

אני יוצאת מנקודת הנחה שהתגברנו על כל אלה, כי אנחנו יכולים... ושוב צצה לי שאלה מעצבנת: מי בדק את השפעת הקרינה? הרי מומלץ לתלמידים בבית ספר יסודי לבלות עד שעה וחצי מול מסכי מחשב וטלויזיה. כאן אנחנו מדברים על חמש שעות לפחות מול מסכי מחשב ומה אחר כך? בל נשכח שלפני מספר קטן של שנים התברר שהגיר הנצחי שאיתו כתבו המורים על הלוח - מסרטן, ומיד הוציאו את הלוחות והגיר מהכיתות. האם לא צפוי שבעוד כמה שנים יתגלה כי גם הקרינה הרבה בכיתה מסוכנת?

השאלות רבות ובשורה התחתונה, אני משוכנעת, שללא בדיקות יסודיות של השפעת החידוש על בריאותם של תלמידים ומורים, לא נשיג את המטרה האמיתית - לשפר, להקל ולהטיב.

נ.ב. אני, אישית, כבר מספר חודשים קוראת ספרים דרך אייפון, אך כאשר מדובר בהכנת שעורי בית או הכנה למבחן, אני חייבת להחזיק בספר:)

מקורות:

http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/7D5609CD-3C97-4183-8D9C-8C182BC78BF1/173206/112233445566778899.pdf

http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/7D5609CD-3C97-4183-8D9C-8C182BC78BF1/149892/235122305201212.pdf

http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/7D5609CD-3C97-4183-8D9C-8C182BC78BF1/167670/234131522042013.pdf

"מה שאדם אחד יכול לדמיין, אדם אחר לבטח יגשים בבוא היום."

שיחותיי האחרונות עם חברתי הטובה, תולעת ספרים אמיתית, התמקדו במדע בדיוני. היא התענגה על הקלסיקה של הסוגה – ספרו של ג'ול וורן "פריז במאה העשרים".  אותה חברה גם שותפה להרהוריי שהעליתי ברשומה הקודמת על מציאות עתידית כפי שהוצגה ב"מראה שחורה". שתינו משוכנעות שהאמרה "אומנות היא ראי החברה" נכונה ביותר. מפלס הדאגה שלנו עולה בהתמדה ועוד מעט תבינו מדוע.

לצורך כך נחזור לג'ול וורן, סופר צרפתי שרוב שנות חייו הקדיש לכתיבת רומנים וסיפורים העוסקים במדע בדיוני. בעזרת דמיונו העשיר ג'ול וורן הצליח לברוא מציאות בדיונית שברבות השנים רבים מפרטיה התגשמו.

בספר "רובור כובש השחקים"  מתוארת "אלבטרוס" - ספינה הכבדה מן האוויר המסוגלת לרחף ואפשר לכוונה לכל צד. תיאור הספינה "אלבטרוס" דומה לא מעט למסוק של ימינו, ותיאורה הושפע מפגישה של ורן עם מהנדסים שתכננו מכונה דומה. מכונות מוטסות תוארו גם בספר נוסף שלו, "עיר בלב מדבר".

בספר "עשרים אלף מיל מתחת למים" מתוארת צוללת, הצוללת השתמשה בכוח חשמלי, ובמכשור חשמלי משוכלל.

בספר "כוכב הדרום" מתוארת יצירת יהלומים מלאכותיים. יהלומים מלאכותיים יוצרו לראשונה בשנת 1953, זמן רב לאחר מותו של ז'ול ורן.

בספר "מהארץ לירח" מתוארת חללית.

בספר "עיר בלב מדבר" מתוארת המצאה דומה לטלוויזיה.

בספר "פריז במאה העשרים" מתואר עולם מפותח ובו גורדי שחקים, מכונות למיזוג אוויר, מכוניות המונעות בדלק, רכבות מהירות, מחשבונים ורשת תקשורת טלגרפית המזכירה את האינטרנט. מעבר להמצאות הטכנולוגיות הספר מספר על צעיר שחי בפריז בעולם מודרני ומפותח, אך הצעיר הזה לא מצליח למצוא אושר. כאשר וורן סיים את כתיבתו ב-1863, הצל, המו"ל שלו, חשב שספר זה, המתאר מציאות בלתי אמינה, ובעל אופי פסימי יפגע בקריירה המתפתחת של ג'ול וורן, והציע לו לגנוז אותו לעשרים שנה. הספר התגלה כעבור 20 שנה ויצא לאור כעבור 5 שנים.

יכולתו של ג'ול וורן לנבא לא רק את המציאות המדעית, אלא את התפתחות החברה לחומרנית ורודפת בצע, שאין בה מקום לאנשים רגישים ויצירתיים, הדהימה והבהילה אותי בו זמנית. בסיפורו "יום בחייו של עיתונאי אמריקני בשנת 2889" הוא מתאר מציאות בשנת 2889, אותה מציאות שאנו חווים כבר היום. אם ג'ול וורן הצליח לראות ולפענח את הרמזים של העתיד לבוא, פרסום יצירותיו היה אזהרה מבורכת, אך אנו נשארנו עיוורים לאורך שנים רבות.

כאן אני מגיעה למקור הדאגה העיקרי שלי: הפקולטות לספרות, חוגי שירה, הפקולטות למדעי הרוח מתרוקנים מסטודנטים, לעומת זאת הפקולטות לכלכלה, ניהול עסקים ותקשורת גדושות ממוחות צעירים. אני חושבת שג'ול וורן עדיין מאוד רלוונטי וסדרת "מראה שחורה" היא עוד אות אזהרה לעתיד לבוא.

אסור לנו להכנע לחומריות המשתלטת... אני מאושרת, ששר החינוך שי פירון מעביר לציבור את המסר הנכון: אין קיום אנושי ללא רגשות, ערכים ורוחניות, אין המשכיות בלי אהבה, עד כמה מפותחים טכנולוגית נהיה...

אני וחברתי מאמינות שאם כל אחד מאתנו יהיה משוכנע שהעתיד תלוי בו, נדמיין ונעשה הכל כדי לשנות את התמונה העגומה שיצר ג'ול וורן ואט-אט מתגשמת מול עינינו... הסופר הדגול אמר בעצמו: "מה שאדם אחד יכול לדמיין, אדם אחר לבטח יגשים בבוא היום."

מקורות: 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3059790,00.html

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17064

פינת התרבות: בחזרה לעתיד- קריאה מחודשת בכתבי ז'ול ורן

מציאות מדומה?!

עוד לפני כמה שנים הרגשתי שאני אדם פרטי, ביתי – מבצרי, עבודתי – מקלטי... היום אני לגמרי לא בטוחה... בעקבות פרשת אדוארד סנודן הביטחון הזה, שיש לי מרחב פרטי שהוא רק  שלי התערער לחלוטין. הרגשתי שכל אחד מאתנו הוא דמות ב"מראה שחורה" (Black Mirror) בפרק השלישי של העונה הראשונה הנקרא "כל ההיסטוריה שלך". מי שלא ראה את הסדרה – מומלץ ביותר! (הקישור לצפייה ישירה)

לדעתי, יוצר הסדרה העלה סוגיות שישפיעו באופן בלתי הפיך על גורל האנושות . צ'ארלי ברוקר הסביר  כך את שם הסדרה ל"גרדיאן":"אם טכנולוגיה היא סם, וזה באמת מרגיש כמו סם, אז מהן בדיוק תוצאות הלוואי? סדרת הדרמה "מראה שחורה" מתקיימת באזור שבין הנאה לאי נוחות. "המראה השחורה" של הכותרת היא זו שתמצא בכל קיר, בכל שולחן, בכל כף יד: המסך הקר והמבריק של הטלוויזיה, הצג או הסמארטפון".

עוד קצת רקע מתוך  ויקיפדיה היקרה...  מראה שחורה (באנגלית: Black Mirror) היא מיני-סדרת דרמה טלוויזיונית בריטית בת שתי עונות, שלושה פרקים כל אחת, שנוצרה על ידי צ'ארלי ברוקר ועוסקת בהשלכות אפשריות של אורח החיים המודרני על עתיד האנושות. ברוקר ציין כי "לכל פרק יש ליהוק, תפאורה ואפילו מציאות שונים. אבל כולם עוסקים בדרך שבה אנחנו חיים בהווה ובדרך בה אנו עלולים לחיות בזמן הקרוב אם לא נשים לב". הסדרה הופקת על ידי Zeppotron עבור Endemol.

פרק שלישי – כל ההיסטוריה שלך

מתוך וויקיפדיה:

בפרק זה ממשיך הבמאי לבחון את גבולות חדירת הטכנולוגיה לימינו. גם בפרק הזה מוצגת מציאות מוקצנת בעתיד הלא רחוק, שבה לכל אדם יש אפשרות לקטלג וליצור ארכיון של כל זיכרון שראה בחייו. הפרק מתאר איך הטכנולוגיה לא גורמת בהכרח לאושר לאנושות אלא מאפשרת חדירה למרחב הזכרונות הפרטיים של כל אדם ולמצבים לא נעימים. לא סתם מוחנו מעדיף לפעמים להשכיח מאורעות שעברו עלינו.

הפרק נפתח כשבחור בשם ליאם נמצא בראיון עבודה. בסופו הוא עולה על מונית בדרך לשדה התעופה ומשם הביתה. במונית הוא עובר על ההתרחשות ועל הבעות הפנים של המראיינים בזמן הראיון. הוא מגיע לשדה התעופה שם בודקים את הזיכרונות שלו לפני הטיסה, לבדוק שלא ביצע פשע במהלך השעות האחרונות. כשהוא נוחת הוא מגיע למפגש חברים של אשתו ופוגש שם בבחור בשם ג'ונאס. ליאם מגלה במהלך הערב עדויות שונות לכך שבין ג'ונאס לאשתו, פיון, הייתה מערכת יחסים לפני שהכירו. בהמשך הערב נהייה ליאם אובססיבי יותר ויותר לעבר של אשתו ושל ג'ונאס, עבר שאשתו ניסתה להסתיר ממנו. ליאם קם בבוקר שאחרי ונוסע שתוי לבית של ג'ונאס, דורש ממנו למחוק את קבצי הזיכרון שיש לו על אשתו. בזמן שהוא מאיים עליו, הוא רואה על מסך הטלויזיה זיכרון מלפני 18 חודשים, דבר שמאמת את העובדה שאשתו בגדה בו עם ג'ונאס. ליאם חוזר הביתה ומתעמת עם פיון בדבר העובדה הזו ודורש לדעת האם הבת שלהם אכן שלו. בסוף הפרק רואים את ליאם לבד בביתו, ללא פיון או הבת שלהם. הוא עובר על הזיכרונות שיש לו מפיון ומחליט להוציא מתוכו את השבב כדי שלא יוכל להשתעבד יותר אליו. הפרק נכתב בידי ג'ס ארמסטרונג ובוים בידי בראיין וולש.

אם "מראה שחורה" הציגה מציאות בדויה, אדוארד סנודן העמיד לפני כולנו עובדות לאחר שהדליף מידע רב מתוך מאגר הנתונים של סוכנות ה-NSA האמריקנית לעיתון הגארדיאן, מה שהוביל לחשיפתה של תוכנת הריגול Prism, נוצרה סערה סביב נושא הפרטיות ברשת שעדיין לא שככה. הגארדיאן פרסם  כי ה-NSA מפעיל מערכת איסוף נתונים בשם "XKeyscore" שעל פי הגדרת ה - NSA היא המערכת שמצליחה לאסוף נתונים בצורה הכי מעמיקה.(מתוך http://www.feeder.co.il/article-another-nsa-surveillance-program-was-exposed-1000867261)

ב-9 ביוני בראיון לגארדיאן סנודן טען, כי "כשאני יושב מול המחשב, אני יכול לבצע האזנות סתר לך, לרואה החשבון שלך, לשופט פדרלי, או אפילו לנשיא ארה"ב, כל עוד יש לי כתובת אימייל של אותו אדם". אמירה זו נתפסה תחילה כהגזמה, ואף היו אלו שטענו כי סנודן משקר. מייק רוג'רס, יו"ר הוועדה שמפקחת על קהילת המודיעין האמריקאית, טען כי "הוא משקר. זה בלתי אפשרי לעשות מה שהוא אומר שהוא מסוגל לעשות". עם זאת, נראה כי סנודן דווקא אמר את האמת.

בתוך המסמכים שהועברו לגארדיאן, נמסרו גם חומרי הדרכה רשמיים של ה- NSA  שמיועדים לאנליסטים, על מנת שאלה ילמדו את מערכת הXKeyscore- . בחומרים הללו נכתב כי המערכת מסוגלת לעקוב אחר "כמעט כל פעולה שמשתמש טיפוסי מבצע באינטרנט", וזה כולל לקרוא את המיילים של המשתמש, אתרים שבהם הוא ביקר, חיפושים שהוא ביצע, שיחות פרטיות בפייסבוק (ולמעשה כמעט כל תוכן מפייסבוק), ואף את רישום השיחות שלו בטלפון הסלולרי. בנוסף, יכולים האנליסטים לעקוב "בזמן אמת" אחר הפעולות של המשתמש, כלומר בזמן שהוא מבצע אותן.

החלק המקומם באמת בסיפור הוא הקלות שבה יכולים אנליסטים להגיע לכל פריט מידע שנאסף במאגר הנתונים העצום שבו מתועדים כל נתוני המעקב. כל מה שצריך אנליסט לעשות בכדי להגיע למידע הוא לספק תירוץ רופף לסיבה שבגינה הוא צריך זאת. סנודן טען בראיון לפני חודש וחצי כי "נדיר שביקשו מאיתנו (אנליסטים) הסברים  על חיפושים שביצענו". במצב רגיל היה צריך להיות צו של שופט בכדי להשיג מידע פרטי כזה, במצב רגיל היה צריך להיות צו של שופט בכדי להשיג מידע פרטי כזה, אך נראה כי ב-NSA התעלמו מצורך זה.

 למרות זאת, ראוי לציין כי מהמסמכים המודלפים עולה כי מאז 2008 נתפסו כ-300 טרוריסטים בזכות המודיעין שנאסף במערכת זו, כך שהיא בכל זאת הצליחה לעזור בפעילות נגד טרור. אני כמו כותבי המאמר שואלת את אותה השאלה -  על כמה מהפרטיות שלנו ברשת אנחנו מוכנים לוותר בכדי לאפשר למערכות הבטחון להגן עלינו בצורה יעילה יותר?

 לפי המאמר, נכון לעכשיו, לא נראה שמישהו באמת שואל אותנו. אני מתלבטת ביני לבין עצמי האם צריך לשאול אותנו?! או שהמציאות החדשה שהולכת ומתעצמת, מצמיחה עור וגידים, מעמידה בפנינו אתגר חדש? האם היא  תאלץ אותנו להיות אנשים טובים יותר, מוסריים יותר, מקבלים קשת רחבה של דעות ושונות ולא תהפוך אותנו לחברה של מתחסדים, המחפשת להעניש ומבטלת את האדם?

אני רוצה להאמין שבידינו לבחור נכון את דרכינו...