יום שבת, 14 בספטמבר 2013

צמיחת הסקרנות

"כל ההתחלות קשות", פתגם ידוע זה משקף את מה שאמרתי לעצמי, כאשר התבשרתי שאחוייב לכתיבת בלוג.
אך הוא אינו משקף מה הרגשתי. הרגשתי פחד, שמפלסיו הגיעו עד אימה. שאני אכתוב?! ראש מתמטי, ריאלי לחלוטין. "אני לא טובה בזה", אמרתי לעצמי מאז לימודיי בבית ספר יסודי, מצד שני אני מחויבת, במאה אחוזים מחויבת...
ברגע שהמודעות ובעיקר מחוייבות השתרשו, החלטתי לכתוב ויהי מה... בהתחלה העסיק אותי חיפוש נושאים. גיליתי שמה שקרוב לעולמי האישי, למשפחתי יוצא בכתיבה בצורה זורמת. הכתיבה בבלוג הזכירה לי נהיגה, הרי אני לא לבד בכביש, יש נהגים אחרים, במקרה שלי קוראים... מה יחשבו על כתיבתי? האם ירצו להמשיך לקרוא? האם יגיבו? כעבור זמן מה התחלתי להרגיש איזה דחף תחרותי – רציתי להביא נושאים שיהיו רלוונטיים לרבים מקוראיי. חשתי את האחריות של כתיבה לקהל, אולי בלתי נראה, אך בהחלט קהל בוגר וביקורתי. זה הלחיץ וקצת הפחיד. בראייה לאחור, אני חושבת שזה היה הרגע שבו נכנסתי למים עמוקים. הרעיונות התחילו לזרום, חלקתי את מחשבותיי והרהוריי בכנות, שאלתי הרבה שאלות. עדיין לא הרגשתי בשלות להביע את דעותיי באופן נחרץ או לתת עצות ומענים לפי השקפותיי. בדיוק בזמן הזה הגיע המשוב של המחצית.
אני יכולה לומר שהמשוב חד משמעית השפיע על אופן כתיבתי במחצית השנייה. לפתע ראיתי שמתייחסים לכתיבה שלי באופן רציני, מבינים ומעריכים את מאמציי ומאמינים כי אני יכולה ומסוגלת לשפר עוד, מסוגלת להגיע למורכבות ולרמות חשיבה גבוהות יותר. והשתדלתי...
 "צמיחת הסקרנות" – כך הייתי מגדירה את כתיבתי במחצית השנייה. במחצית הראשונה ספגתי מידע רב בקורסים מגוונים, נחשפתי לחידושים ולעבודה מעשית מרתקת. רציתי לדעת יותר, להבין יותר וגם רציתי לשתף את כל אלה שיש להם נגיעה לעניין. פעמים רבות ראיתי שעמיתיי לקורס כותבים על אותם נושאים. הרגשתי סוג של אחווה, זה ליווה אותי בעבודה ובמקומות אחרים. החשיבה שלי התרחבה – יכולתי בו-זמנית להתעסק בכמה רעיונות, לפתח אותם ולהגיע למסקנות, ביקרתי בפורומים של אחרים וקראתי הרבה. 
אני יכולה לומר על עצמי שרמת החששות שלי מכתיבה ירדה, אני אפילו נהנית:)
 ובנתיים , גמר חתימה טובה, חופשה נעימה וכתיבת מגירה פורייה...


יום שני, 9 בספטמבר 2013

יצירת אנרגיה מדהימה – איך?

תחילת שנת הלימודים נראת לי כזמן שלא מתנהג לפי החוקים הרגילים... צריך להספיק כל כך הרבה, להתחלק לכל כך הרבה חלקים... ואיכשהו הצלחתי לעשות זאת גם השנה.    לא רק הצלחתי אלא יצאתי עם מחשבות טורדניות שהובילו להופעת רשומה זאת. דוגמה קטנה מהתקופה המטורפת...אתמול,  אחרי סיום העבודה ב-16:00 הייתי צריכה להיות בשעה 19:00 באספת הורים בחטיבת הביניים של בתי בראשל"צ ובשעה  20:30 כבר לקיים אספת הורים להורי כתתי בבת ים. 
כאשר נכנסתי לכתה שבתי אמורה  ללמוד בה, ראיתי קודם כל קופסת גפרורים מלאה בשולחנות וכסאות: קירות חשופים עם שאריות של בריסטולים בלויים עם לוח צלצולים ומערכת שעות,  לוח לבן וטושים... אין מחשב, אין מקרן, אין... שלושים ותשעה  הורים נשאו את עיניהם למחנך החדש, שפתח את השיחה ב"הורים יקרים, תעזרו לי לנטרל את תופעת הניידים. אנחנו לא צריכים את המטרד הזה בכתה..." ואני חשבתי לעצמי "איך תצליח למשוך את תלמידייך ללמידה –  באמצעות קירות חשופים ובריסטולים בלויים? בדיוק יום קודם, קראתי בבלוג של חנן יניב את הרשומה "על סמארטפונים בכיתה והזדמנויות חינוכיות", התחלתי לדמיין למידה אחרת , לכן למען אותו מחנך אני כותבת את הרשומה הזאת...
פרופסור לחינוך בסמינר הקיבוצים ובמופת. פדגוג דיגיטלי.
שיעור היסטוריה, כיתה י'. המורה ניצב ליד הלוח, התלמידים יושבים בטורים מולו. המורה מרצה (עם או בלי מצגת שקפים) על מהלך היסטורי בתקופה כזו או אחרת. חלק מהתלמידים מקשיב רוב קשב ורושם במחברתו את עיקרי הדברים. חלק מהתלמידים משוחחים עם חבריהם בכיתה או מחוצה לה באמצעות הודעות טקסט בסמארטפון. חלק אחר של התלמידים מציירים במחברת, חלק מהתלמידים משחקים בסמארטפון או בטבלט. חלק מהתלמידים מצלמים מידי פעם את הלוח, חלק מקליטים את ההרצאה כולה. חלק מהתלמידים גולשים בעוד המורה נותן דוגמאות למקורות אינטרנטיים הקשורים לנושא ההרצאה, חלק מהתלמידים גולשים לאתרים שאין להם שום קשר לנושא הנלמד. כיתה טיפוסית.
תמונת מצב בכיתה דמיונית – ב'
שיעור בהיסטוריה. כיתה י'. התלמידים יושבים בצוותים, לפניהם סמארטפונים וטבלטים. המורה איננו נראה, אך בחינה מדוקדקת יותר של הכיתה מגלה אותו בין התלמידים של אחד הצוותים. התלמידים עסוקים בלתכנן ועידה בינלאומית לטיפול בתהליך היסטורי כמו למשל – ועידה לטיפול בשאלת חלוקת ארץ ישראל בין יהודים לערבים.
חלק מהתלמידים חוקרים ומחפשים מידע, חלק מהתלמידים מארגנים את המידע, חלק מהתלמידים עסוקים בכתיבת מצע לסדר היום של הועידה, חלקם משוחח עם עמיתים או מתייעץ עם מומחים מחוץ לכיתה. חלק יוצאים לצלם מסמכים בספריית בית הספר, חלק מקליטים ראיונות עם תלמידים המשמשים כנציגים של מדינות שונות. חלק מהתלמידים מכינים קמפיין ליצירת לובי שיקדם אינטרסים של הגופים במחלוקת…
חלק מהתלמידים מכינים תכנית של חדשות טלוויזיוניות לסיקור הועידה וחלקם מכינים עיתון מקוון שילווה יתעד וישדר את הועידה בזמן התרחשותה. כיתה טיפוסית מסוג אחר."

הרשומה של חנן יניב כמו המשיכה לי את קו המחשבה אחרי צפייה ביעקב הכט והקשבה לדברי המחנך של בתי. הכט חידד לי מה נחוץ למערכת החינוך, איזה שינוי יהווה תשתית נכונה להתפתחותה המוצלחת , לקפיצת מדרגה. יניב בתורו מראה איך לבצע אותו בפשטות יחסית. אנו, "ברגים" במערכת מתלוננים על מחסור בתקציבים ובצדק. אך מתחת לאף מונח לנו האוצר הבלתי נראה. מה שחסר באמת זה שינוי בתפיסה – במקום החשש שהנייד ישמש ככלי להתעללות במורים, יש לפתח את ההבנה ואמונה ביכולתו של הסמארטפון להפוך לכלי מסייע ומקדם למידה.
את הקדמה הטכנולוגית לא ניתן לעצור, ורוב האוכלוסייה, גם בשכבות הלא חזקות, משקיעה מאמצים רבים, כדי להשיג את החדש והמתקדם יותר. היום קשה למצוא תלמיד ללא נייד. לא עשינו סקרים בבתי הספר מי מחזיק ברשותו טבלט או סמארטפון, כי לרוב אנו נלחמים בשימוש באמצעים אלה. יניב פוקח את עיניי כולנו ומראה כיצד ניתן להפוך את המצב למתואר על ידי יעקב הכט. יצירת קבוצות עניין לפי ייחודיות (מאתרי מידע רלוונטי, מארגני מידע, מפתחי רעיונות, מקשרים ומגשרים ועוד) על בסיס שיתוף פעולה, וזה בעצם החזרת קולקטיביזם לכתה. אין כאן הבלטה של היחיד ותחרותיות, כי התוצאה הסופית, ההצלחה, תלויה בעבודה שיתופית של כולם. המורה הוא/היא חלק מ...
אנו רק צריכים להפסיק לפחד שתלמידינו יתעסקו בעזרת אמצעיים דיגיטאליים בתחומים אחרים. עלינו להטעין אותם באותה אנרגיה מדהימה של הנבחרת, של מוטיבציה ליצור משהו משותף ומשמעותי, חדש ומרגש, כי כולנו יחד כח טוב יותר. וזאת עבודה הכי קשה, כי צריך לצאת מהפרדיגמה שהמורה הוא יודע כל ולקבל את תחומי עניין של התלמידים, להתחבר אליהם וליצור יחד את המשהו שיהיה קרוב לעולמם, משמעותי וערכי בו זמנית.
טכנולוגיה מלהיבה ומאפשרת למידה שיתופית וחוויתית, גישה חינוכית נכונה יוצרת בשילוב אותה טכנולוגיה אנרגיה לימודית מדהימה. אותה כתה עם קירות בחשופים ובריסטולים בלויים יכולה לקבל אין ספור גוונים, כאשר לא נסתפק בלוח לבן וטוש שחור ולא נפחד להכנס לתחום החדש של סמארטפון ככלי למידה מסייע. בעיניי הסוד טמון באמונתנו שתלמידים רוצים ללמוד ולהתפתח, צריך רק לאפשר זאת בצורה שונה, כי אנו חיים במציאות משתנה ומתחדשת.  




יום חמישי, 5 בספטמבר 2013

כתת הרשת – יצירת אנרגיה מדהימה

לפני כשנתיים בין קבוצת חבריי התפתחה שיחה על בחירת מקצוע. כל אחד התיחס למקצועו, היו כאלה שהתלבטו אם ישארו באותו עיסוק עוד שנים מעטות, ולא מתוך מניעים כלכליים. אני חשבתי לעצמי איך אפשר לחשוב על משהו אחר חוץ מחינוך?! אני מבינה מדוע לא נמאס לי,  בעיסוקינו אין עצירה. גם אם נדמה לי שלעתים אני דורכת במקום והתלמידים תקועים, זאת תחושה זמנית, שעוברת מיד כאשר רעיון חדש מסייע לי להבין כיצד לפעול. הסוד של רצוני להמשיך הוא בהתחדשות מתמדת, בזרימת מידע, באתגרים שלא נותנים מנוח, באחווה בין מורים לתלמידים ולהיפך.  במילים אחרות אין לי רגע דל.
כל זה עלה בתודעתי, כאשר צפיתי בסרטון  שבו מראיינים את יעקב הכט. יעקב הכט (נולד ב-1958) הוא מחנך ויזם ישראלי, מייסד זרם החינוך הדמוקרטי ופעיל בולט בתחום זה בעולם. כיום עומד בראש ארגון ערי חינוך



הסרטון הזה די טלטל אותי. יעקב הכט מדבר על כתת רשת. כתה שבה, ראשית, מזהים את נקודות החוזק של כל התלמידים ושנית, יוצרים ערבות הדדית להצלחה של כל חברי הכתה. במקום תחרותיות נצחית שמורידה שאולה רבים וטובים, מקימים קבוצת למידה תומכת שבה כל תלמיד יכול לתרום מעצמו, לפתח עוד יותר את החוזקות ולחזק את התחומים הפחות מוצלחים. הכט מדמה את האנרגיות בכתה כזאת לאנרגיות של קבוצת כדורגל, אין פלא.
כל אדם רוצה להרגיש שייך ויעיל. כיום יושבים בכתה רגילה תלמידים עם הרגשה של אפסיות. ציוניהם מתחת לממוצע או גרוע מזה. התלמידים החזקים באותו תחום לרוב "יורדים" על החלשים או במקרה הטוב לא מתייחסים אליהם. למה ניתן לצפות מתלמיד /ה שהרגשתו/ה "אני לא שווה כלום"? המצב הזה נמשך שנים. ברור לי שזה לא המצב שאליו אנחנו, אנשי החינוך, מיחלים.
לאחר שצפיתי והאזנתי להכט, התחדד לי עוד יותר שתרבות האינדיבידואליזם, שהתפתחה בעידן הפוסט-מודרני, היא תרבות שמובילה לאסון חברתי. אם כבר לדבר על תפקיד בית הספר כיום, בעיניי משמעותו להוביל להחייאה ולהחזרה של תרבות הקולקטיב, אחוות הקבוצה. אם נשכיל לראות את קשת החוזקות שקיימת בקבוצה וליצור חיבורים מועילים, נצליח לטפח אדם שיוכל לפרוח בעידן של "גל הידע". הכט מדגיש שיכולת למצוא את הייחודיות שבך ולדעת לממש אותה על-ידי קשר עם האחרים, זאת המטרה האמיתית שמערכת החינוך צריכה לשאוף להשיג.
לא, מורה אמיתי לא ירגיש שנמאס לו, כי הוא נטען מאנרגיה של הקבוצה, קבוצת עמיתים, קבוצת תלמידים, ונותן בחזרה כדי להטעין אחרים...

ומה איתכם? מוכנים לנסות?

יום שני, 2 בספטמבר 2013

כיתה הפוכה

השנה, במסגרת הלימודים שלי לתואר שני, בסמסטר הראשון בקורס "תקשוב ולמידה" עם גב'  נעמי פורת וד''ר גילה קורץ  ויותר מאוחר בקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" עם  ד''ר אתי כוכבי נחשפתי לראשונה למושג חדש , מסקרן ומעניין – "כתה הפוכה". מדובר בשיטת לימוד חדשנית, שבה תלמידים מקבלים משימות צפייה לבית. במהלך הצפייה תלמידים לומדים את הנושא/חומר לימוד ועשויים להגיע לכתה מוכנים יותר לדיון ותרגול.
הרעיון נשמע נהדר, מותאם לרוח התקופה ומשלב כלים שתלמידים אוהבים ומעדיפים. מהנסיונות הלא רבים שנעשו בארץ ניתן לראות, כי קיימות עמימות והסתייגויות בקרב אנשי חינוך. ישנו חשש די גדול כי "כתה הפוכה" אינה מתאימה לתלמידי ישראל. כן, קיימים מכשולים שעלולים לפגוע בלמידה בעת שימוש בשיטת "כתה הפוכה". ראשית, כל התלמידים צריכים תשתית טכנולוגית מתאימה בביתם ושליטה בכלים הנדרשים. שנית, יש צורך ליצור מוטיבציה גבוהה להתייחסות רצינית לביצוע צפייה עצמאית. יחד עם זאת, ישנם יתרונות בולטים: יצירת עניין, המחשת נושא, זמינות ולמידה שיתופית.
לדעתי, אביב צמח במאמרו "כתה הפוכה - ממצאי למידה משותפת" מציג תובנות חשובות ונכונות. בעיניי, התובנה המשמעותית ביותר היא שיש צורך בהתאמה תרבותית של "הכתה ההפוכה" לישראל.
למי שמעוניין לדעת יותר על התנסות בפועל של אביב צמח, ניתן לקרוא בבלוג שלו.  

אין ספק שיש שוני מהותי בהכנסת שיטה של ה"כתה הפוכה" בשכבות גיל שונות. תלמידי בית ספר יסודי שנמצאים בשלב רכישת קריאה וכתיבה יתקשו עדיין בחיפוש עצמי ברשת, ולעתים קרובות לא יהיה להם קל להתמצא בחומר המוצג. לעומת זאת תלמידי חטיבות ביניים ותיכונים עשויים להפיק תועלת רבה משיעורים אלה, בתנאי שהם מבינים את החשיבות של דיון ותרגול ויקחו אחריות על צפייה עצמאית לפני השיעור.
אישית, אני לא בטוחה  ש"הפיכה"  תוביל לתוצאות חיוביות בקרב ילדים צעירים. הגזמות וקיצוניות אף פעם לא הצליחו להשיג תוצאה מיטבית. לא פעם שלחתי את תלמידי הביתה עם בקשה להתייחס למצגת או ספר או סרטון והדבר , לצערי, לא הצליח. יחד עם זאת, אני חושבת של"כיתה הפוכה" בהחלט יש מקום בהוראה. חשוב שזה יהיה במינון המתאים וכאשר נעשו פעולות הכנה, הסבר והתאמה לאוכלוסיות תלמידים שונות.

אני אמשיך לנסות...

למי שמעוניין להרחיב עוד את ידיעותיו בנושא מצורפים קישורים נוספים.