תחילת שנת הלימודים נראת לי כזמן שלא מתנהג לפי
החוקים הרגילים... צריך להספיק כל כך הרבה, להתחלק לכל כך הרבה חלקים... ואיכשהו
הצלחתי לעשות זאת גם השנה. לא רק הצלחתי
אלא יצאתי עם מחשבות טורדניות שהובילו להופעת רשומה זאת. דוגמה קטנה מהתקופה
המטורפת...אתמול, אחרי סיום העבודה
ב-16:00 הייתי צריכה להיות בשעה 19:00 באספת הורים בחטיבת הביניים של בתי
בראשל"צ ובשעה 20:30 כבר לקיים אספת
הורים להורי כתתי בבת ים.
כאשר נכנסתי לכתה שבתי אמורה ללמוד בה, ראיתי קודם כל קופסת גפרורים מלאה
בשולחנות וכסאות: קירות חשופים עם שאריות של בריסטולים בלויים עם לוח צלצולים
ומערכת שעות, לוח לבן וטושים... אין מחשב,
אין מקרן, אין... שלושים ותשעה הורים נשאו
את עיניהם למחנך החדש, שפתח את השיחה ב"הורים יקרים, תעזרו לי לנטרל את תופעת
הניידים. אנחנו לא צריכים את המטרד הזה בכתה..." ואני חשבתי לעצמי "איך
תצליח למשוך את תלמידייך ללמידה – באמצעות
קירות חשופים ובריסטולים בלויים? בדיוק יום קודם, קראתי בבלוג של חנן יניב את הרשומה "על סמארטפונים בכיתה והזדמנויות חינוכיות", התחלתי
לדמיין למידה אחרת , לכן למען אותו מחנך אני כותבת את הרשומה הזאת...
פרופסור לחינוך בסמינר הקיבוצים
ובמופת. פדגוג דיגיטלי.
שיעור היסטוריה, כיתה י'. המורה ניצב ליד
הלוח, התלמידים יושבים בטורים מולו. המורה מרצה (עם או בלי מצגת שקפים) על מהלך
היסטורי בתקופה כזו או אחרת. חלק מהתלמידים מקשיב רוב קשב ורושם במחברתו את עיקרי
הדברים. חלק מהתלמידים משוחחים עם חבריהם בכיתה או מחוצה לה באמצעות הודעות טקסט
בסמארטפון. חלק אחר של התלמידים מציירים במחברת, חלק מהתלמידים משחקים בסמארטפון
או בטבלט. חלק מהתלמידים מצלמים מידי פעם את הלוח, חלק מקליטים את ההרצאה כולה.
חלק מהתלמידים גולשים בעוד המורה נותן דוגמאות למקורות אינטרנטיים הקשורים לנושא
ההרצאה, חלק מהתלמידים גולשים לאתרים שאין להם שום קשר לנושא הנלמד. כיתה טיפוסית.
תמונת מצב בכיתה דמיונית – ב'
שיעור בהיסטוריה. כיתה י'. התלמידים יושבים
בצוותים, לפניהם סמארטפונים וטבלטים. המורה איננו נראה, אך בחינה מדוקדקת יותר של
הכיתה מגלה אותו בין התלמידים של אחד הצוותים. התלמידים עסוקים בלתכנן ועידה
בינלאומית לטיפול בתהליך היסטורי כמו למשל – ועידה לטיפול בשאלת חלוקת ארץ ישראל
בין יהודים לערבים.
חלק מהתלמידים חוקרים ומחפשים מידע, חלק
מהתלמידים מארגנים את המידע, חלק מהתלמידים עסוקים בכתיבת מצע לסדר היום של
הועידה, חלקם משוחח עם עמיתים או מתייעץ עם מומחים מחוץ לכיתה. חלק יוצאים לצלם
מסמכים בספריית בית הספר, חלק מקליטים ראיונות עם תלמידים המשמשים כנציגים של
מדינות שונות. חלק מהתלמידים מכינים קמפיין ליצירת לובי שיקדם אינטרסים של הגופים
במחלוקת…
חלק מהתלמידים מכינים תכנית של חדשות
טלוויזיוניות לסיקור הועידה וחלקם מכינים עיתון מקוון שילווה יתעד וישדר את הועידה
בזמן התרחשותה. כיתה טיפוסית מסוג אחר."
הרשומה של חנן יניב כמו המשיכה לי את קו
המחשבה אחרי צפייה ביעקב הכט והקשבה לדברי המחנך של בתי. הכט חידד לי מה נחוץ
למערכת החינוך, איזה שינוי יהווה תשתית נכונה להתפתחותה המוצלחת , לקפיצת מדרגה.
יניב בתורו מראה איך לבצע אותו בפשטות יחסית. אנו, "ברגים" במערכת
מתלוננים על מחסור בתקציבים ובצדק. אך מתחת לאף מונח לנו האוצר הבלתי נראה. מה
שחסר באמת זה שינוי בתפיסה – במקום החשש שהנייד ישמש ככלי להתעללות במורים, יש
לפתח את ההבנה ואמונה ביכולתו של הסמארטפון להפוך לכלי מסייע ומקדם למידה.
את הקדמה הטכנולוגית לא ניתן לעצור, ורוב
האוכלוסייה, גם בשכבות הלא חזקות, משקיעה מאמצים רבים, כדי להשיג את החדש והמתקדם
יותר. היום קשה למצוא תלמיד ללא נייד. לא עשינו סקרים בבתי הספר מי מחזיק ברשותו
טבלט או סמארטפון, כי לרוב אנו נלחמים בשימוש באמצעים אלה. יניב פוקח את עיניי
כולנו ומראה כיצד ניתן להפוך את המצב למתואר על ידי יעקב הכט. יצירת קבוצות עניין
לפי ייחודיות (מאתרי מידע רלוונטי, מארגני מידע, מפתחי רעיונות, מקשרים ומגשרים
ועוד) על בסיס שיתוף פעולה, וזה בעצם החזרת קולקטיביזם לכתה. אין כאן הבלטה של
היחיד ותחרותיות, כי התוצאה הסופית, ההצלחה, תלויה בעבודה שיתופית של כולם. המורה
הוא/היא חלק מ...
אנו רק צריכים להפסיק לפחד שתלמידינו יתעסקו
בעזרת אמצעיים דיגיטאליים בתחומים אחרים. עלינו להטעין אותם באותה אנרגיה מדהימה
של הנבחרת, של מוטיבציה ליצור משהו משותף ומשמעותי, חדש ומרגש, כי כולנו יחד
כח טוב יותר. וזאת עבודה הכי קשה, כי צריך לצאת מהפרדיגמה שהמורה הוא יודע כל
ולקבל את תחומי עניין של התלמידים, להתחבר אליהם וליצור יחד את המשהו שיהיה קרוב
לעולמם, משמעותי וערכי בו זמנית.
טכנולוגיה מלהיבה ומאפשרת למידה שיתופית
וחוויתית, גישה חינוכית נכונה יוצרת בשילוב אותה טכנולוגיה אנרגיה לימודית מדהימה.
אותה כתה עם קירות בחשופים ובריסטולים בלויים יכולה לקבל אין ספור גוונים, כאשר לא
נסתפק בלוח לבן וטוש שחור ולא נפחד להכנס לתחום החדש של סמארטפון ככלי למידה
מסייע. בעיניי הסוד טמון באמונתנו שתלמידים רוצים ללמוד ולהתפתח, צריך רק
לאפשר זאת בצורה שונה, כי אנו חיים במציאות משתנה ומתחדשת.
