ספרי לימוד דיגיטליים

במחצית השנייה של אוגוסט, בתוכניות טלוויזיה שונות, עבר כחוט השני הנושא של ספרי לימוד בבתי הספר: כמה שזה יקר, כמה שזה כבד, כמה זה מקומם שמחליפים ספר כל שנה או שנתיים. כל מילה שנאמרה נכונה מהשנייה. הנושא של ספרים דיגיטליים כמעט ולא עלה, למרות שמשרד החינוך מקדיש לנושא זה מחשבה רבה ומשאבים לא מעטים.

כך חוזר מנכ"ל מציין שמשרד החינוך מתכוון במהלך חמש שנים הבאות לעבור לשימוש בספרים דיגיטליים בכל מערכת החינוך.

יוזמה מבורכת, אך לא ברור אם ישימה ובטוחה כל כך. במידה והמתוכנן יצא לפועל – מה הלאה?!

שינוי כזה מחייב הצטיידות בתי הספר באמצעים טכנולוגיים – מקרנים, מחשבים נייחים וניידים, התאמת מערכת החינוך למאה העשרים ואחת...

מדוע ציינתי את כל אלה? מיד אסביר. כיום אנחנו נמצאים בכתה הטרוגנית, לרוב מונה בין 32 ל-40 תלמידים, כאשר חלקם – עם התאמות לימודיות כאלה ואחרות בעקבות קשיי למידה וחלקם תלמידי שילוב, בעלי לקויות למידה. שתי קבוצות אלה זקוקות להוראה מותאמת, לעתים פרטנית ויחידנית. כל זה אומר שבכתה רגילה טיפוסית קיימות לפחות 3 רמות. בפועל תלמידים אלה לומדים בספרים שונים, חלקם מקבלים תיווך והקראה.

כיצד יתקיים שיעור עם ספרים דיגיטליים בכתה כזאת? לכל תלמיד מחשב ולמורה עמדת שליטה? מקרן לכולם או לקבוצה? נושא הפדגוגיה ושיטות ההוראה  בעזרת הספרים הדיגיטליים עדיין בחיתולים.

מצגת המזכירות הפדגוגית, אגף ספרי לימוד

אני יוצאת מנקודת הנחה שהתגברנו על כל אלה, כי אנחנו יכולים... ושוב צצה לי שאלה מעצבנת: מי בדק את השפעת הקרינה? הרי מומלץ לתלמידים בבית ספר יסודי לבלות עד שעה וחצי מול מסכי מחשב וטלויזיה. כאן אנחנו מדברים על חמש שעות לפחות מול מסכי מחשב ומה אחר כך? בל נשכח שלפני מספר קטן של שנים התברר שהגיר הנצחי שאיתו כתבו המורים על הלוח - מסרטן, ומיד הוציאו את הלוחות והגיר מהכיתות. האם לא צפוי שבעוד כמה שנים יתגלה כי גם הקרינה הרבה בכיתה מסוכנת?

השאלות רבות ובשורה התחתונה, אני משוכנעת, שללא בדיקות יסודיות של השפעת החידוש על בריאותם של תלמידים ומורים, לא נשיג את המטרה האמיתית - לשפר, להקל ולהטיב.

נ.ב. אני, אישית, כבר מספר חודשים קוראת ספרים דרך אייפון, אך כאשר מדובר בהכנת שעורי בית או הכנה למבחן, אני חייבת להחזיק בספר:)

מקורות:

http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/7D5609CD-3C97-4183-8D9C-8C182BC78BF1/173206/112233445566778899.pdf

http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/7D5609CD-3C97-4183-8D9C-8C182BC78BF1/149892/235122305201212.pdf

http://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/7D5609CD-3C97-4183-8D9C-8C182BC78BF1/167670/234131522042013.pdf

"מה שאדם אחד יכול לדמיין, אדם אחר לבטח יגשים בבוא היום."

שיחותיי האחרונות עם חברתי הטובה, תולעת ספרים אמיתית, התמקדו במדע בדיוני. היא התענגה על הקלסיקה של הסוגה – ספרו של ג'ול וורן "פריז במאה העשרים".  אותה חברה גם שותפה להרהוריי שהעליתי ברשומה הקודמת על מציאות עתידית כפי שהוצגה ב"מראה שחורה". שתינו משוכנעות שהאמרה "אומנות היא ראי החברה" נכונה ביותר. מפלס הדאגה שלנו עולה בהתמדה ועוד מעט תבינו מדוע.

לצורך כך נחזור לג'ול וורן, סופר צרפתי שרוב שנות חייו הקדיש לכתיבת רומנים וסיפורים העוסקים במדע בדיוני. בעזרת דמיונו העשיר ג'ול וורן הצליח לברוא מציאות בדיונית שברבות השנים רבים מפרטיה התגשמו.

בספר "רובור כובש השחקים"  מתוארת "אלבטרוס" - ספינה הכבדה מן האוויר המסוגלת לרחף ואפשר לכוונה לכל צד. תיאור הספינה "אלבטרוס" דומה לא מעט למסוק של ימינו, ותיאורה הושפע מפגישה של ורן עם מהנדסים שתכננו מכונה דומה. מכונות מוטסות תוארו גם בספר נוסף שלו, "עיר בלב מדבר".

בספר "עשרים אלף מיל מתחת למים" מתוארת צוללת, הצוללת השתמשה בכוח חשמלי, ובמכשור חשמלי משוכלל.

בספר "כוכב הדרום" מתוארת יצירת יהלומים מלאכותיים. יהלומים מלאכותיים יוצרו לראשונה בשנת 1953, זמן רב לאחר מותו של ז'ול ורן.

בספר "מהארץ לירח" מתוארת חללית.

בספר "עיר בלב מדבר" מתוארת המצאה דומה לטלוויזיה.

בספר "פריז במאה העשרים" מתואר עולם מפותח ובו גורדי שחקים, מכונות למיזוג אוויר, מכוניות המונעות בדלק, רכבות מהירות, מחשבונים ורשת תקשורת טלגרפית המזכירה את האינטרנט. מעבר להמצאות הטכנולוגיות הספר מספר על צעיר שחי בפריז בעולם מודרני ומפותח, אך הצעיר הזה לא מצליח למצוא אושר. כאשר וורן סיים את כתיבתו ב-1863, הצל, המו"ל שלו, חשב שספר זה, המתאר מציאות בלתי אמינה, ובעל אופי פסימי יפגע בקריירה המתפתחת של ג'ול וורן, והציע לו לגנוז אותו לעשרים שנה. הספר התגלה כעבור 20 שנה ויצא לאור כעבור 5 שנים.

יכולתו של ג'ול וורן לנבא לא רק את המציאות המדעית, אלא את התפתחות החברה לחומרנית ורודפת בצע, שאין בה מקום לאנשים רגישים ויצירתיים, הדהימה והבהילה אותי בו זמנית. בסיפורו "יום בחייו של עיתונאי אמריקני בשנת 2889" הוא מתאר מציאות בשנת 2889, אותה מציאות שאנו חווים כבר היום. אם ג'ול וורן הצליח לראות ולפענח את הרמזים של העתיד לבוא, פרסום יצירותיו היה אזהרה מבורכת, אך אנו נשארנו עיוורים לאורך שנים רבות.

כאן אני מגיעה למקור הדאגה העיקרי שלי: הפקולטות לספרות, חוגי שירה, הפקולטות למדעי הרוח מתרוקנים מסטודנטים, לעומת זאת הפקולטות לכלכלה, ניהול עסקים ותקשורת גדושות ממוחות צעירים. אני חושבת שג'ול וורן עדיין מאוד רלוונטי וסדרת "מראה שחורה" היא עוד אות אזהרה לעתיד לבוא.

אסור לנו להכנע לחומריות המשתלטת... אני מאושרת, ששר החינוך שי פירון מעביר לציבור את המסר הנכון: אין קיום אנושי ללא רגשות, ערכים ורוחניות, אין המשכיות בלי אהבה, עד כמה מפותחים טכנולוגית נהיה...

אני וחברתי מאמינות שאם כל אחד מאתנו יהיה משוכנע שהעתיד תלוי בו, נדמיין ונעשה הכל כדי לשנות את התמונה העגומה שיצר ג'ול וורן ואט-אט מתגשמת מול עינינו... הסופר הדגול אמר בעצמו: "מה שאדם אחד יכול לדמיין, אדם אחר לבטח יגשים בבוא היום."

מקורות: 

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3059790,00.html

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17064

פינת התרבות: בחזרה לעתיד- קריאה מחודשת בכתבי ז'ול ורן

מציאות מדומה?!

עוד לפני כמה שנים הרגשתי שאני אדם פרטי, ביתי – מבצרי, עבודתי – מקלטי... היום אני לגמרי לא בטוחה... בעקבות פרשת אדוארד סנודן הביטחון הזה, שיש לי מרחב פרטי שהוא רק  שלי התערער לחלוטין. הרגשתי שכל אחד מאתנו הוא דמות ב"מראה שחורה" (Black Mirror) בפרק השלישי של העונה הראשונה הנקרא "כל ההיסטוריה שלך". מי שלא ראה את הסדרה – מומלץ ביותר! (הקישור לצפייה ישירה)

לדעתי, יוצר הסדרה העלה סוגיות שישפיעו באופן בלתי הפיך על גורל האנושות . צ'ארלי ברוקר הסביר  כך את שם הסדרה ל"גרדיאן":"אם טכנולוגיה היא סם, וזה באמת מרגיש כמו סם, אז מהן בדיוק תוצאות הלוואי? סדרת הדרמה "מראה שחורה" מתקיימת באזור שבין הנאה לאי נוחות. "המראה השחורה" של הכותרת היא זו שתמצא בכל קיר, בכל שולחן, בכל כף יד: המסך הקר והמבריק של הטלוויזיה, הצג או הסמארטפון".

עוד קצת רקע מתוך  ויקיפדיה היקרה...  מראה שחורה (באנגלית: Black Mirror) היא מיני-סדרת דרמה טלוויזיונית בריטית בת שתי עונות, שלושה פרקים כל אחת, שנוצרה על ידי צ'ארלי ברוקר ועוסקת בהשלכות אפשריות של אורח החיים המודרני על עתיד האנושות. ברוקר ציין כי "לכל פרק יש ליהוק, תפאורה ואפילו מציאות שונים. אבל כולם עוסקים בדרך שבה אנחנו חיים בהווה ובדרך בה אנו עלולים לחיות בזמן הקרוב אם לא נשים לב". הסדרה הופקת על ידי Zeppotron עבור Endemol.

פרק שלישי – כל ההיסטוריה שלך

מתוך וויקיפדיה:

בפרק זה ממשיך הבמאי לבחון את גבולות חדירת הטכנולוגיה לימינו. גם בפרק הזה מוצגת מציאות מוקצנת בעתיד הלא רחוק, שבה לכל אדם יש אפשרות לקטלג וליצור ארכיון של כל זיכרון שראה בחייו. הפרק מתאר איך הטכנולוגיה לא גורמת בהכרח לאושר לאנושות אלא מאפשרת חדירה למרחב הזכרונות הפרטיים של כל אדם ולמצבים לא נעימים. לא סתם מוחנו מעדיף לפעמים להשכיח מאורעות שעברו עלינו.

הפרק נפתח כשבחור בשם ליאם נמצא בראיון עבודה. בסופו הוא עולה על מונית בדרך לשדה התעופה ומשם הביתה. במונית הוא עובר על ההתרחשות ועל הבעות הפנים של המראיינים בזמן הראיון. הוא מגיע לשדה התעופה שם בודקים את הזיכרונות שלו לפני הטיסה, לבדוק שלא ביצע פשע במהלך השעות האחרונות. כשהוא נוחת הוא מגיע למפגש חברים של אשתו ופוגש שם בבחור בשם ג'ונאס. ליאם מגלה במהלך הערב עדויות שונות לכך שבין ג'ונאס לאשתו, פיון, הייתה מערכת יחסים לפני שהכירו. בהמשך הערב נהייה ליאם אובססיבי יותר ויותר לעבר של אשתו ושל ג'ונאס, עבר שאשתו ניסתה להסתיר ממנו. ליאם קם בבוקר שאחרי ונוסע שתוי לבית של ג'ונאס, דורש ממנו למחוק את קבצי הזיכרון שיש לו על אשתו. בזמן שהוא מאיים עליו, הוא רואה על מסך הטלויזיה זיכרון מלפני 18 חודשים, דבר שמאמת את העובדה שאשתו בגדה בו עם ג'ונאס. ליאם חוזר הביתה ומתעמת עם פיון בדבר העובדה הזו ודורש לדעת האם הבת שלהם אכן שלו. בסוף הפרק רואים את ליאם לבד בביתו, ללא פיון או הבת שלהם. הוא עובר על הזיכרונות שיש לו מפיון ומחליט להוציא מתוכו את השבב כדי שלא יוכל להשתעבד יותר אליו. הפרק נכתב בידי ג'ס ארמסטרונג ובוים בידי בראיין וולש.

אם "מראה שחורה" הציגה מציאות בדויה, אדוארד סנודן העמיד לפני כולנו עובדות לאחר שהדליף מידע רב מתוך מאגר הנתונים של סוכנות ה-NSA האמריקנית לעיתון הגארדיאן, מה שהוביל לחשיפתה של תוכנת הריגול Prism, נוצרה סערה סביב נושא הפרטיות ברשת שעדיין לא שככה. הגארדיאן פרסם  כי ה-NSA מפעיל מערכת איסוף נתונים בשם "XKeyscore" שעל פי הגדרת ה - NSA היא המערכת שמצליחה לאסוף נתונים בצורה הכי מעמיקה.(מתוך http://www.feeder.co.il/article-another-nsa-surveillance-program-was-exposed-1000867261)

ב-9 ביוני בראיון לגארדיאן סנודן טען, כי "כשאני יושב מול המחשב, אני יכול לבצע האזנות סתר לך, לרואה החשבון שלך, לשופט פדרלי, או אפילו לנשיא ארה"ב, כל עוד יש לי כתובת אימייל של אותו אדם". אמירה זו נתפסה תחילה כהגזמה, ואף היו אלו שטענו כי סנודן משקר. מייק רוג'רס, יו"ר הוועדה שמפקחת על קהילת המודיעין האמריקאית, טען כי "הוא משקר. זה בלתי אפשרי לעשות מה שהוא אומר שהוא מסוגל לעשות". עם זאת, נראה כי סנודן דווקא אמר את האמת.

בתוך המסמכים שהועברו לגארדיאן, נמסרו גם חומרי הדרכה רשמיים של ה- NSA  שמיועדים לאנליסטים, על מנת שאלה ילמדו את מערכת הXKeyscore- . בחומרים הללו נכתב כי המערכת מסוגלת לעקוב אחר "כמעט כל פעולה שמשתמש טיפוסי מבצע באינטרנט", וזה כולל לקרוא את המיילים של המשתמש, אתרים שבהם הוא ביקר, חיפושים שהוא ביצע, שיחות פרטיות בפייסבוק (ולמעשה כמעט כל תוכן מפייסבוק), ואף את רישום השיחות שלו בטלפון הסלולרי. בנוסף, יכולים האנליסטים לעקוב "בזמן אמת" אחר הפעולות של המשתמש, כלומר בזמן שהוא מבצע אותן.

החלק המקומם באמת בסיפור הוא הקלות שבה יכולים אנליסטים להגיע לכל פריט מידע שנאסף במאגר הנתונים העצום שבו מתועדים כל נתוני המעקב. כל מה שצריך אנליסט לעשות בכדי להגיע למידע הוא לספק תירוץ רופף לסיבה שבגינה הוא צריך זאת. סנודן טען בראיון לפני חודש וחצי כי "נדיר שביקשו מאיתנו (אנליסטים) הסברים  על חיפושים שביצענו". במצב רגיל היה צריך להיות צו של שופט בכדי להשיג מידע פרטי כזה, במצב רגיל היה צריך להיות צו של שופט בכדי להשיג מידע פרטי כזה, אך נראה כי ב-NSA התעלמו מצורך זה.

 למרות זאת, ראוי לציין כי מהמסמכים המודלפים עולה כי מאז 2008 נתפסו כ-300 טרוריסטים בזכות המודיעין שנאסף במערכת זו, כך שהיא בכל זאת הצליחה לעזור בפעילות נגד טרור. אני כמו כותבי המאמר שואלת את אותה השאלה -  על כמה מהפרטיות שלנו ברשת אנחנו מוכנים לוותר בכדי לאפשר למערכות הבטחון להגן עלינו בצורה יעילה יותר?

 לפי המאמר, נכון לעכשיו, לא נראה שמישהו באמת שואל אותנו. אני מתלבטת ביני לבין עצמי האם צריך לשאול אותנו?! או שהמציאות החדשה שהולכת ומתעצמת, מצמיחה עור וגידים, מעמידה בפנינו אתגר חדש? האם היא  תאלץ אותנו להיות אנשים טובים יותר, מוסריים יותר, מקבלים קשת רחבה של דעות ושונות ולא תהפוך אותנו לחברה של מתחסדים, המחפשת להעניש ומבטלת את האדם?

אני רוצה להאמין שבידינו לבחור נכון את דרכינו...

ללכלך את הידיים....

בחודש שעבר קיבלתי ציון על הכנת יחידת הוראה בגוגל סייטס במסגרת הקורס "פיתוח למידה בסביבות פתוחות". האמת שהציון חשוב, אך המלאכה עצמה הייתה עבורי מהנה ומעניינת ביותר. המרצה, גב' נעמי פורת קראה לזה "ללכלך את הידיים"... במילים אחרות לא רק לעסוק בתאוריות,  אלא לחוש את הדבר האמיתי: לתכנן, לחקור ולחפש, לבדוק מה הערך המוסף של התקשוב בכל חלק של היחידה, לבנות ולהעריך.

תפסתי את עצמי חושבת פעם אחר פעם, שאם היה לי מספיק זמן, הייתי עושה את זה שוב ושוב, ובכך מעשירה את התלמידים ומסייעת למתקשים. יחידת הוראה מהסוג הזה עונה לדרישות של הוראה דיפרנציאלית. שיטת ההוראה הדיפרנציאלית היא דרך לקבלת שונותם של הילדים, והיא מכשירה את המורה להכיר, לאבחן ולזהות את הקשיים של התלמידים. בשיטה זו המורה אחראי להוביל את התלמידים מאותו מקום בו הם נמצאים, אל המטרות שתוכנית הלימודים קבעה להם. 

במהלך העבודה הקשבתי לעמיתיי בזמן השיעור, התייעצתי, בחנתי יחידות הוראה מוכנות של אחרים, נעזרתי בחומרים קיימים, ביקשתי מחברותיי הערכה מעצבת בשלבים שונים של עבודתי. אין ספק שללא כל אלה לא הייתי מגיעה לאותו תוצר. מדוע חשוב לציין זאת?

כיום, בבתי ספר היסודיים רפורמת "אופק חדש" פועלת לטובת התלמידים, אך זה אינו מספיק אם אותה רפורמה לא נותנת מענה למורים להיות מורים טובים – מתעדכנים, מתחדשים ובעיקר עובדים בצוותים. בזמן לימודיי התחבר לי כמה תורמת עבודת צוות לקידום הוראה-למידה: השתמשתי בתוצרים שיצרנו בזמן הלימודים בעבודתי כמורה וראיתי את התועלת הרבה.

במצב הנוכחי במערכת של בתי ספר יסודי יש בקושי שעה שבועיית לעבודת צוות משותפת. בבית הספר המורה די בודד, ולא נשאר לו מספיק פנאי לעבודת צוות אחר הצהריים, ברשומה קודמת  הזכרתי עד כמה תובענית עבודת הוראה. באותה רשומה התייחסתי לפיתוח שיעורים באמצעות לוח אינטראקטיבי ודיברתי על מחסור של זמן אצל מורי יסודי. בהמשך להתעסקותי בעבודה ש"מלכלכת את הידיים", חשבתי שמאוד חשוב לבתי ספר ליצור זמן במערכת שעות לצוותי היגוי שיעסקו בפיתוח משאבים מתוקשבים בהקשר לצרכים שיעלו בבית הספר.

כמובן שזה דורש שינוי מערכתי – הפחתת שעות פרונטאליות  בכתה ותוספת שעות שהות לחשיבה, תכנון ובניית מערכים מתוקשבים. יחד עם זאת, כולם מצפים לתוצאות חיוביות של הרפורמה – בעיקר לשיפור הישגים, כאשר הכתה הממוצעת הופכת להיות יותר ויותר הטרוגנית. בעיניי, שינוי ושיפור דרכי הוראה באמצעות הטכנולוגיה עשוי לסייע ולתת מענה הולם. אני מעדיפה "ללכלך את הידיים"... 

חזרה לכתיבה ....

במאמץ עילאי אני חוזרת לכתוב... בחודש יולי בני יונתן התגייס לצה"ל... כל מחשבה שביקרה את מוחי בחודש האחרון התקשרה לנושא הזה... לאן יתגייס? איך ירגיש? איך אוכל להפרד ממנו? (האמת, היה מאוד קשה) האם יתחבר עם אחרים בקלות? מי יהיה המפקד?.. ועוד אלף ואחת שאלות.
 כשנפרדתי ממנו בבאקום שוב התנפלו עלי המחשבות: איך הוא ישן באוהל מחוץ לבית? שלא יעקצו אותו, שלא תתקוף אותו אלרגיה או משהו אכזרי יותר...
והנה אחרי קצת יותר משלושה שבועות אני לאט-לאט מתחילה להסתגל...

היום בדקתי את רשימת הרעיונות שהייתה לי בראש, בחנתי היטב את הנושאים שרציתי לעלות והחלטתי להתייחס לאחד הנושאים שלמדנו במסגרת הקורס "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות"  של ד''ר אתי כוכבי,  בלוח אינטראקטיבי ואולי, כי גם לו יש קשר לצבא:)

בעולם הגדול הלוח נקרא IWB, אך השם "לוח חכם" הפך לנפוץ,  מכיוון שהחברה הראשונה שייצרה את הלוח נקראה smartboard. השימוש בלוח זה התחיל בעולם העסקי כמענה לצורך מסויים שעלה בישיבות: הרעיונות שהעלו הוצגו בו-זמנית לכולם ונשמרו לצורך עבודה נוספת. בהמשך הלוח נכנס לצבא, בעיקר במלחמת המפרץ הראשונה.
בהמשך התברר כי לוח אינטראקטיבי הוא כלי נפלא לכיתת לימוד, אך הוא דורש התאמות כשהוא עובר לחינוך. בכיתת לימוד אנו כותבים המון. הצורך בכתיבה לא מאפיין את כל המכשירים. הוחלט לתת למורה כלי העונה לצורך זה. הרעיון הבסיסי והאפשרות הבסיסית של כל לוח אינטראקטיבי - החיבור בין המחשב לבין הלוח. כל מה שייעשה על הלוח יימצא על המחשב ויישמר עליו. מצד שני, כל מה שבמחשב  בעל יכולת ייבוא אל הלוח: העתקת טקסטים, שמירת לוחות ועבודה עליהם בתוכנה. יש אפשרות של שימוש ב"קלמר" בשילוב כל דבר אחר שנמצא במחשב...  כאשר מורה מנצל אפשרויות אלה בתבונה יש ערך מוסף לשיעור.
מה קורה בפועל?
מורים צריכים קודם כל לחשוב מה הם רוצים שיהיה בעבודה עם הלוח, שנית מה הם ירצו בתוכו, אילו כלים בלוח יתנו מענה לצורך שאותר. לאחר מכן מגיע השלב של הכנת שיעור שיכול לקחת זמן רב. מרבית המורים שעברו הכשרה והכירו את אופן העבודה עם הלוח, זנחו אותה לטובת הפאורפוינט. ההבדל העיקרי בין פאורפוינט ללוח אינטראקטיבי הוא שהלוח הוא דינאמי יותר, אך שניהם מנוצלים לרוב במהלך הוראה פרונטאלית. נשאלת השאלה מהו ערך המוסף של הלוח האינטראקטיבי, האם השקעה במשאבים להכשיר את ציבור המורים להשתמש בכלי זה כדאיים? הביקורת טוענת כי:
למידה פרונטאלית היא פדגוגיה אנכרוניסטית ובעלת חסרונות רבים ועל כן אין זה נכון שתהיה חלק מההוראה העדכנית.
לוח אינטראקטיבי דומה מאוד ללוח רגיל, אך משוכלל יותר ותו-לא ומכאן זו טכנולוגיה אקסלוסיבית ומיותרת בכיתה.
המצדדים בלוח אינטראקטיבי טוענים כי:
יש דרכים שונות ומגוונות ליצור יעילות כאשר מלמדים באופן פרונטאלי. הלוח הוא גורם מארגן של השיעור ומאפשר להציג קישורים, סרטונים, פעילויות הילדים...
הוראה פרונטלית ממזגת: אינטראקטיביות רב ממדית- גם במליאה לא חייבם רק פרונטלית והוראה אישית שיתופית.

לסיכום, התרומה העיקרית של הלו"א: ניהול השיעור (סדר וארגון, חסכון בזמן שיעור), שיתוף תלמידים ועידוד אינטראקציה, תיעוד, המחשה וגיוון דרכי הוראה, זמינות של ידע ומקורות. מנהל השיעור הוא עדיין המורה והוא עדיין הגורם האחראי שצריך לדעת לארגן את השלבים, לבחור את הכלים...
נושא של ניצול משאבים יעיל בחינוך רלוונטי היום יותר מתמיד, לכן חשוב לי לעלות את הנושא, כי מחקרים הראו שלוח אינטראקטיבי  מהווה  משאב אידיאלי לתמיכה בהוראה בכיתה-  מחדד מיקוד וריכוז של התלמידים בשיעור, פורטל-  לשימוש בתמונות, אנימציות וקול המסייעים לתלמידים עם קשיי קיראת טקסטים, משפר את מעורבות התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים ולעיתים את התנהגותם, מעורר מוטיבציה אצל תלמידים צעירים כמאפשר להדגים את יכולותיהם ומיומנויותיהם ומאפשר למורים להעריך את הלמידה. שימוש בלוח האינטראקטיבי הופך להיות חלק אינטגרלי של הפדגוגיה ודרכי תקשורת עם תלמידים. יחד עם זאת המורים ב"אופק חדש" עמוסים יותר ואינם מוכנים לסחוב עבודה נוספת, כגון תכנון שיעורים אינטראקטיביים הביתה.  במצב הזה לוח חכם אינו מביא תועלת רבה והופך ל"קישוט" בכתה. ייתכן, כי יצירת מאגרים משותפים לבתי ספר יכולה לסייע להפיכת לוח אינטראקטיבי למה שהוא אמור להיות – רלוונטי ומביא תועלת.