הנה הגיע רגע... אני מתחילה את הרשומה הראשונה
בבלוג האישי שעוד לא ברור לי כיצד להגדירו...
בשנה האחרונה שינויים בחיי המקצועיים התעצמו.
רעיון להמשיך ללימודי תואר שני פקד אותי לא פעם בעשור הזה, אך חשש ות שונים עצרו
בעדי. השקעתי בעבודתי, התפתחתי מקצועית – ממורה ומחנכת לרכזת מקצוע ורכזת תקשוב,
לאחר מכן - חברה בצוות מוביל, מדריכה עירונית למתמטיקה. לא פחדתי משינויים והעדפתי
אתגרים על פני שגרה ושיעמום.
אז מה עצר אותי עד כה מלהמשיך לימודים אקדמיים?
עמיתותיי וחברותיי עודדו אותי ללמוד ניהול. היום אני בטוחה שהשאלה "מה
ללמוד" הייתה מרכזית ומכרעת בהחלטה ללמוד תואר שני. רציתי משהו שאני מאוד
אוהבת, שאהיה מסוגלת ליישם ולקדם בעבודתי, שאוכל להמשיך להוביל...
קראתי פרסומות של מוסדות להשכלה גבוהה, שאלתי,
התעניינתי עד שהגעתי למסלול לימודי תואר שני בתקשוב במרכז ללימודים אקדמים באור יהודה. כשקראתי את תכנית הלימודים,
הבנתי שזה שלי. אני מחוברת לטכנולוגיה, חיה ומקדמת את הנושא בבית הספר. סוף סוף
מצאתי את מה שמתאים לי!
מאותו רגע לא הייתי צריכה שכנועים נוספים,
פתאום החששות התפוגגו... ונרשמתי.
לא אומר שקל לי, אני במרתון בלתי פוסק, בחודש
דצמבר התמניתי לסגנית מנהלת בבית ספרי, אך העובדה שאני עוסקת במה שאני אוהבת הופכת
הכל לפשוט יותר.
חיבור לעצמי, זה מה שאני מאחלת לעצמי בבלוג
הזה. להיות אני, להביא דברים שבאמת מעסיקים ומטרידים אותי הן בתחום התקשוב והן
בתחום החינוך, לעורר מחשבות ולהתרם מתגובות של אחרים... שיהיה לי בהצלחה.
יפה ויקטוריה!
השבמחקתמשיכי כך! הרשומה שלך בהחלט משקפת את החשיבה הפדגוגית שלך!
בהצלחה!