לפני חודש וחצי בעלי הפתיע אותי בשי לא צפוי – אייפון...
תקופה ארוכה לפני כן שוחחנו על כך, וטענתי שאין לי שום צורך באייפון,
שאני מסתדרת נהדר בלעדיו ומותרות – לא בביתנו. אך הנה, נפלה הזדמנות בדרכו של
בעלי, ואיזה יהודי לא ינצל אותה? אייפון חדש ובמחיר כזה, מצווה לרכוש!
איזו אשה תעקם את פרצופה, כאשר בן זוגה מעניק לה שי, ותמנע את הבאות?
נכון, לא הסתכנתי, חייכתי, חיבקתי ומכל הלב להודות מיהרתי. ביני לבין עצמי המשכתי לרטון
עוד שבוע, שבמהלכו למדתי את נפלאות המכשיר.
קודם כל אייפון הוא תחליף מצוין למחשב נייד כאשר אין אליו נגישות, הוא מאפשר שימוש
באפליקציות רבות ומגוונות במהירות שלא משתווה לאף מכשיר אחר. במכשיר אחד קיבלתי גם
מצלמה מתקדמת וגם GPS שמדייק בצורה מפתיע. כל
אותם שידרוגים שהופכים את התקשורת לנגישה ביותר – וואטסאפ, בדיקת מייל, היו ברשותי
בנגיעת אצבע קלה ביותר.
כעבור חודש לא יכולתי לדמיין את חיי ללא אייפון... בבוקר העיר
אותי צלצולו העדין, בדרכי לעבודה הוא הנעים לי בצליליו הנקיים והעוצמתיים, בנסיעה
ליעד לא מוכר הוא הציל אותי מפקקים, שוטרים ופיתולים מיותרים. הייתי בעניינים
עשרים וארבע שעות און-ליין.
בערב ישבנו, אני ובעלי, כל אחד עם האייפון שלו. לפתע ראיתי הודעה
בוואטסאפ: "מה ניש? הפסקת לדבר איתי?" "הכל בגלל החבר
החדש..." - עניתי לו.
מצד אחד אנחנו מצחקקים באומרנו ש"עוד מעט נשלח הולוגרמה
במקומנו", מצד שני המציאות מובילה אותנו לכך בצעדי ענק. התלות באייפון
שפיתחתי כל כך מהר רק הוכיחה לי עד כמה שיווי המשקל הוא עדין: על כף אחת של המאזניים
נמצאים הקשרים שלנו כפי שאנו מכירים אותם מהילדות – ריצה משותפת, משחקי תנועה,
טיולים רגליים, חיבוקים ונשיקות לאור הזריחה... על הכף השנייה נמצאים טיולים
וירטואליים, כנסים וירטואליים, שליחת SMS
– "אוהבת, חיבוק ונשיקה... + תמונת זריחה בחוף הים...
ותחשבו על זה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה