לאחרונה הזדמן לי לקרוא את כתבתו של חנוך דאום"קבוצת לחץ" (מוסף 7 ימים, ידיעות אחרונות, 17.01.2014). חנוך דאום כותב כך: "התקופה הזו תזכר כתקופה אפלה בתולדות האנושות. השנים הללו של פריצת הדרך הסלולרית, של הפייסבוק והסמארטפונים והפיכתנו ליחידת תקשור ניידת שמשוועת ללייקים ומצלמת את חייה במקום לחיות, ובכן, יגיע הרגע שבו נתעשת ונתחיל להילחם בזה, כי את השנים היפות שלנו אנחנו מחמיצים כעת , בתוך דיון בלתי נגמר בקבוצות הווטסאפ". ואם עוד לא השתכנעתם ולא הבנתם איזו זוועה מחכה לנו, הנה ההמשך "התקופה הזו אפלה מסיבות טכנולוגיות רבות, אבל חוד החנית הן קבוצות הווטסאפ, שם מתנהל כרגע הקליימקס של בזבוז הזמן הטובעני והבלתי נגמר, שם מתקיים בלבול המוח הגדול של האנושות, ושם בתעלות הווטסאפ העולמיות שמגיעות למיליארדי אנשים, זורמת כמות מבהילה של אינפורמציה בלתי חיונית, בקצב מעורר פלצות..."
אני לא מתווכחת עם חנוך דאום, אך בעיניי אפשרויות בלתי מוגבלות של תקשורת בקבוצה – זאת גדולת הווטסאפ ולא הצרה שלו. עלינו ללמוד לקחת אחריות לאיזו קבוצה להשתייך ומאיזו קבוצה לצאת. אם צירפו אותי נגד רצוני – כיצד אגיב? אשאר ואאלץ לשאת את השיחות, או אעזוב את הקבוצה במתן תירוץ כלשהו? ווטסאפ דורש פיתוח אופי – פתיחות, אחריות, אומץ ותעוזה, תכונות לגמרי לא רעות בעידן המודרני. בואו לא נשכח את הערך העליון שניתן לנו בהיותנו בני אדם - את חופש הבחירה.
בעבר כבר ניסו לראות בחידושים טכנולוגיים המצאות שטניות שיפגעו בנפש האדם, כבר דנו על השפעות פוגעניות של הטלפון והטלוויזיה (תזכרו בניל פוסטמן). הכל הסתכם באותה מסקנה: אנחנו שולטים בטכנולוגיה ולא היא שולטת בנו. חשוב לשמור על יחסי כוחות אלה, לזכור מה חשוב לנו כבני אדם.
ולסיכום, קצת בהומור - פרופסור מעשיהו לייבניץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה