השבוע נכסתי לשעור של
ד''ר שרון הרדוף, המלמדת אותנו קורס "אוריינות דיגיטאלית" קצת
באיחור.... חברות לספסל הלימודים כבר התחילו בהצגת הנושא והקרינו סרטון. התחלתי
לראות את הסרטון והרגשתי שהלב שלי דופק במהירות. הבנתי שאני מקשיבה לנושא שלא
חשבתי עליו עד אז...
הדיון שהתקיים בכתה די
הפחיד אותי. מצאתי את עצמי ממשיכה לחשוב על מה שנאמר, ממשיכה לדמיין את המצב
המגוחך משהו של שיחות עם אנשים שכבר לא עמנו...
משום מה לא הצלחתי
להניח לנושא הזה, אולי כי בחיים העוצמתיים שלי אין פסק זמן, אין רגיעה. הנושא
ההזוי הזה, כנראה הכריח אותי להתמודד עם השאלות הפילוסופיות, שברגעים שגרתיים לא
מבקרים את מוחי... התחלתי להרהר מהם חיים? מה אנחנו משאירים אחרינו? מה ממה שנשאר
באמת משמעותי? למי זה משמעותי?
חומר שמצאתי ברשת,
כשחקרתי את הנושא התחיל להפיג את הערפל, אך עדיין נשארתי עם הרבה שאלות ותהיות...
מיתות של אנשים אהובים
על כולנו הכריחו אותי לחזור לזה שוב ושוב. אריק איינשטיין וספי ריבלין, השמות האלה
מדברים בעד עצמם. שניהם לא היו אנשי טכנולוגיה מובהקים, אבל הם היו אמנים, יוצרים
עם מחוייבות גדולה לקהל.
כאשר אריק איינשטיין
עבר תאונה נוראית, חל בו שינוי – התעורר בו רצון להתבודד, רצון לשקט נפשי ולשלווה.
הוא המשיך ליצור ולכתוב. כאשר ספי נתקף על ידי מחלה אכזרית, שגזלה ממנו את קולו,
הוא פנה למילה הכתובה. כשחשבתי על הקלטות והסרטים, על המערכונים וההצגות שאריק או
ספי השתתפו בהם, הבנתי ששני הענקים האלה לעולם נשארים איתנו, כי תרומתם לתרבות
הלאומית היא אדירה. הם נחרטו בזיכרוננו... ושם יחיו לנצח.
אריסטו ואביצנה (אבן
סינה), לאונרדו דה וינצ'י וגלילאו גליליי – האם הם לא חיים בזיכרוננו? למרות שחיו
בתקופה טרום-טכנולוגית עתיקה, הם השאירו מטען כה משמעותי לאנושות, עד ששמם
ופועלם מועבר מדור לדור. כיום גם באמצעים טכנולוגיים.
סבתא שלי ז"ל
הייתה עבורי סמכות ודוגמה אישית שאין שנייה לה. היא נמצאת איתי תמיד: כשאני צריכה
לקבל החלטה חשובה, אני חושבת על מה הייתה אומרת לי. כשאני מכינה אוכל, שהיא לימדה
אותי לבשל, אני מריחה את הריח...
החיים לאחר
המוות נמדדים במה שעשינו כל עוד היינו בין החיים, עד כמה משמעותיים היינו. כמובן,
תמיד יהיה מישהו שייצמד להולוגרמה, אך בסופו של דבר מה שחי איתנו הוא הזיכרון הרגשי...
מקורות:
http://www.forbes.co.il/news/new.aspx?Pn6VQ=L&0r9VQ=LJJH
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה