שיחותיי האחרונות עם חברתי הטובה, תולעת
ספרים אמיתית, התמקדו במדע בדיוני. היא התענגה על הקלסיקה של הסוגה – ספרו של ג'ול
וורן "פריז במאה העשרים". אותה
חברה גם שותפה להרהוריי שהעליתי ברשומה הקודמת על מציאות עתידית כפי שהוצגה
ב"מראה שחורה". שתינו משוכנעות שהאמרה "אומנות היא ראי החברה"
נכונה ביותר. מפלס הדאגה שלנו עולה בהתמדה ועוד מעט תבינו מדוע.
לצורך כך נחזור לג'ול וורן, סופר צרפתי
שרוב שנות חייו הקדיש לכתיבת רומנים וסיפורים העוסקים במדע בדיוני. בעזרת דמיונו
העשיר ג'ול וורן הצליח לברוא מציאות בדיונית שברבות השנים רבים מפרטיה התגשמו.
בספר
"רובור כובש השחקים" מתוארת
"אלבטרוס" - ספינה הכבדה מן האוויר המסוגלת לרחף ואפשר לכוונה לכל צד.
תיאור הספינה "אלבטרוס" דומה לא מעט למסוק של ימינו, ותיאורה הושפע מפגישה של ורן עם מהנדסים שתכננו
מכונה דומה. מכונות מוטסות תוארו גם בספר נוסף שלו, "עיר בלב מדבר".
בספר
"עשרים אלף מיל מתחת
למים" מתוארת צוללת, הצוללת השתמשה בכוח חשמלי, ובמכשור חשמלי משוכלל.
בספר
"כוכב הדרום" מתוארת יצירת יהלומים מלאכותיים. יהלומים מלאכותיים יוצרו לראשונה בשנת 1953, זמן רב לאחר מותו של ז'ול ורן.
בספר
"מהארץ לירח"
מתוארת חללית.
בספר
"עיר בלב מדבר" מתוארת המצאה דומה לטלוויזיה.
בספר
"פריז במאה העשרים" מתואר עולם מפותח ובו גורדי שחקים,
מכונות למיזוג אוויר, מכוניות
המונעות בדלק,
רכבות
מהירות, מחשבונים
ורשת תקשורת
טלגרפית המזכירה את האינטרנט.
מעבר להמצאות הטכנולוגיות הספר מספר על צעיר שחי בפריז בעולם מודרני ומפותח, אך
הצעיר הזה לא מצליח למצוא אושר. כאשר וורן סיים את כתיבתו ב-1863, הצל, המו"ל
שלו, חשב שספר זה, המתאר מציאות בלתי אמינה, ובעל אופי פסימי יפגע בקריירה המתפתחת
של ג'ול וורן, והציע לו לגנוז אותו לעשרים שנה. הספר התגלה כעבור 20 שנה ויצא לאור
כעבור 5 שנים.
יכולתו
של ג'ול וורן לנבא לא רק את המציאות המדעית, אלא את התפתחות החברה לחומרנית ורודפת
בצע, שאין בה מקום לאנשים רגישים ויצירתיים, הדהימה והבהילה אותי בו זמנית.
בסיפורו "יום בחייו של עיתונאי
אמריקני בשנת 2889"
הוא מתאר מציאות בשנת 2889, אותה מציאות שאנו חווים כבר היום. אם ג'ול וורן הצליח
לראות ולפענח את הרמזים של העתיד לבוא, פרסום יצירותיו היה אזהרה מבורכת, אך אנו
נשארנו עיוורים לאורך שנים רבות.
כאן
אני מגיעה למקור הדאגה העיקרי שלי: הפקולטות לספרות, חוגי שירה, הפקולטות למדעי הרוח
מתרוקנים מסטודנטים, לעומת זאת הפקולטות לכלכלה, ניהול עסקים ותקשורת גדושות ממוחות
צעירים. אני חושבת שג'ול וורן עדיין מאוד רלוונטי וסדרת "מראה שחורה"
היא עוד אות אזהרה לעתיד לבוא.
אסור
לנו להכנע לחומריות המשתלטת... אני מאושרת, ששר החינוך שי פירון מעביר לציבור את
המסר הנכון: אין קיום אנושי ללא רגשות, ערכים ורוחניות, אין המשכיות בלי אהבה, עד
כמה מפותחים טכנולוגית נהיה...
אני
וחברתי מאמינות שאם כל אחד מאתנו יהיה משוכנע שהעתיד תלוי בו, נדמיין ונעשה הכל
כדי לשנות את התמונה העגומה שיצר ג'ול וורן ואט-אט מתגשמת מול עינינו... הסופר
הדגול אמר בעצמו: "מה שאדם אחד
יכול לדמיין, אדם אחר לבטח יגשים בבוא היום."
מקורות:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה